זוהי מעשייה פילוסופית. הגדרה משונה שהיום בטח היו מכנים
אותה משהו כמו "ניו אייג'". האמת היא, שהספר מזכיר במידת מה ספר שנכתב
מאות שנים אחריו: האלכימאי. תגידו שזה לא יפה להשמיץ ואומר שקנדיד הוא פשוט ספר
מביך.
הספר שלפני הוא זה שבהוצאת ידיעות ספרים, זה המכיל בסופו
סקירה מפורטת הנוגעת לרקע הן של הספר והן על חייו של וולטר. רבים שביקרו את הספר
נסמכו בכבדות על סקירה זו והראו חכמה מופלגת בהבנת קנדיד. מי שלא היה מסתמך על
סקירה זו, היה מאבד ידיו ורגליו ולא היה מבין כלל על מה הרבותא, על מה הקלסיקה ועל
מה הטרחה.
קנדיד המתבגר נבעט החוצה מביתו של ברון נודע במחוז
וסטפאליה, היום בגרמניה. למה נבעט? משום שהעז להיות מנומס, להרים את מטפחתה של
העלמה קוניגונדה, בתו של הברון, ולנשק את ידה.
קנדיד הצעיר גויס לצבא, לא חשוב איזה צבא, כדי להלחם. מפה
לשם הוא עובר כמה צדדים, הרי כולם נלחמו אז בכולם, אי אילו מאות שנים אחורה. עד
כדי כך נלחמו, שאף אהובתו היפהפיה קוניגונדה מתה, כך גם הברון וכך גם אחיה. הארמון
חרב וכך גם עולמו של קנדיד. אבל במעשיות כמו במעשיות, קוניגונדה ואחיה לא ממש מתו
וגם לא הדוקטור פנגלוס, היודע כל, מורם של קנדיד, קוניגונדה ואחיה. אמנם תלו אותו,
אבל התליין לא היה ממש כשרוני במקצועו.
יבשות אחדות עובר קנדיד, פוגש שוב בקוניגונדה ומאבדה שוב,
מתלווה ומלווה לאחדים אחרים, לוחם ומתעשר וכל המעשייה היא תהיה האם צודק הפילוסוף
לייבניץ, שכל המתרחש על פני הארץ טוב ותכליתי הוא, למרות שרע. לא הבנתם? כשתקראו
את קנדיד תבינו עוד פחות, אבל לא תרשו לעצמכם להודות באי הבנה זו ומכאן הדרך קצרה
להלל טקסט שבתחילה אתם סבורים כי מביך הוא ובסוף אתם סבורים כי... אתם נבוכים.
הספר דנן מכיל קטעים יפים. דם נשפך כמים, אנשים מחליפים
נאמנויות כמו תחתונים, נאמנויות אפילו מהר יותר. בשלב מסוים מגיע קנדיד לאלדורדו,
הארץ המוזהבת, שם הזהב מונח ברחוב כחול, יופיה של הארץ אין שיעור לו והיא כולה
מוקפת רכסי הרים כך שזרים אינם מגיעים לשם. קנדיד הגיע בכל זאת עם משרתו, כובד כיד
המלך, נלקח לסיור ע"י מנהיג במקום ולא הצליח לגלות שמץ שנאה וטינה בין אנשי
המקום. גם כסף לא היה צריך, לא בתי דין ולא בתי סוהר. לפני עזיבתם את המקום קנדיד
ומשרתו מקבלים תיקים רבים של זהב ויהלומים כמתנה. המסקנה פשוטה: הכסף יענה את הכל.
פשוט, מביך, ילדותי. גם יפה.
יש עוד תובנות: שעמום זה רע, אפילו שעמום שאין בו דחיפות של
פרנסה. כיעור זה רע, כמה לא מפתיע. יופי תמיד הולך, מכל סוג.
וולטר עצמו לא התגאה בטקסט הנמכר הזה כלחמניות שלאחר אפייה.
גם כשאסרו על מכירת השיקוץ המחתרתי הזה, אנשים המשיכו לקנות, לקרוא ולהתפעל. ואני
אומר, הלמלך הזה באמת יש בגדים?
מביך מאוד ואם ממש חייבים, אפשר להיות מובכים ע"י
האלכימאי ולמלמל "כמה יפה".
אני מוכן להסתכן ולהזהיר מפני קריאת הספר הזה. הבנתי מה יש
לו למכור, אבל אני מסרב לקנות פשטנות מביכה שכזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה