מעט ספוילרים לא הכרחיים, אבל גם לא ממש מזיקים.
סיפור המעשה יכול להתרחש במדינות פחות או יותר חשוכות ומכאן
שאין בו יחוד. מדובר בפאפא יוג'ין, אב לג'ג'ה הבכור בן ה-17 וקמבילי בת ה-15. פאפא
יוג'ין הוא תעשיין ניגרי, איל הון התורם לגופים רבים בניגריה מדינתו, רבים מגופים
אלה הם כאלה העוסקים בילדים ובנכים וכמובן מקורבים לנצרות. פאפא יוג'ין כל כך דתי
שהוא כבר פאנאט, שבתוך ביתו אין הוא מהסס לרגע להתעלל בבני משפחתו מאשתו ועד בתו,
דרך בנו הבכור. אלה חוטפים ממנו על ימין ועל שמאל, עד נכות. כדי להוסיף שמן
למדורה, פאפא יוג'ין הוא גם פסיכופאת לא קטן, כך שאחרי שהוא גומר להתעלל בבנו
ולהטיל נכות בזרת יד שמאל שלו (ונמנע מלפגוע ביד ימין הכותבת), הוא רץ עם הילד
לבית חולים וכולו דמעות תנין.
למרות הכל, פאפא יוג'ין משתכנע מדברי אחותו איפאומה ומרשה
לשני ילדיו לבקר בביתה לזמן מה, בית שהוא קצת פחות אדוק, אם כי עדיין נוצרי. שם
לומדים ג'ג'ה וקמבילי מהם חיים חופשיים ונורמליים, אם כי גם שם עפות כמה סטירות
כשצריך אותן. זו כנראה דרכה של ניגריה ופאפא יוג'ין הוא רק הסמל היותר קיצוני. בין
לבין יש קצת פוליטיקה הגורמת לניגריה להראות רע עוד יותר, עניה יותר, דלה יותר
בזכויות אדם, ובכל הדייסה הסמיכה הזו יש גם סיפור אהבה קטן ובלתי אפשרי.
בסופו של דבר מדובר בספר מפורסם יחסית. השאלה היא, האם גם
שווה לקרוא אותו ולמרבה הצער התשובה היא לא. זו לא שלילה מוחלטת, אבל יש ספרים
טובים יותר מכל סוג ומין ודווקא ספר זה אינו הכי כשרוני, הכי מרתק והכי מיוחד
שיצדיק עצמו.
שוב ושוב אפשר לראות שככל שיש יותר דת ויותר דתיים, החיים
מסתבכים והופכים לבעלי משמעות שלילית. אחרי ככלות הכל, לחיים אין באמת משמעות וממש
לא צריך דת כדי להפוך אותם לבעלי משמעות שלילית, קשת יום, עצובה ואפלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה