הדלת/מגדה סאבו - המלצה חמה

הספר עוסק באֶמֶרֶנְץ, עוזרת הבית של הכותבת, מחברת ספרים במקצועה. עכשיו דמיינו לכם את העוזרת שאתם מכירים, זו שלפני שהיא מגיעה אתם עושים את הדברים הבאים: מנקים ביסודיות את הבית, נוזפים במתבגר שלכם שיעשו לפחות סדר שטחי בחדרו ויזרוק את הג´ינס והגרביים המצחינות לסל הכביסה, מסדרים את הריהוט כך שיהיה קל לעוזרת ובאופן כללי מנסים להקל משום שהעוזרת אינה עושה שום דבר שפוגע בגב שלה, בעור רגליה, בעיניה, בידיה המטופחות. בקיצור, אינה עושה דבר המצדיק את הביקוש המאמיר לעבודתה הקלושה.
עכשיו שכחו כל מה שאתם מכירים או יודעים על עוזרות בית. אֶמֶרֶנְץ גרה בשכנות לכותבת והיא מגיעה אליה יום אחד להתחיל בעבודות משק הבית בהמלצת חברת ילדות של המחברת. אֶמֶרֶנְץ אינה עוזרת בית ככל עוזרת אחרת. היא לעולם אינה מכניסה לביתה שלה איש, אינה מאמינה בדבר ובטח שלא באלוהים והמושג "אין לה אלוהים" נוגע ביותר מתחום אחד בחייה. היא לא מאמינה בפוליטיקה ופוליטיקאים ומסתכלת בבוז במתרחש בהונגריה של תוך כדי ואחרי מלחמת העולם השניה, על כל השנים הסוערות העוברות עליה. תדיר לראותה הולכת ברחוב עם מגש ועליו קדרה עם מרק לחולה הזקוק לה בסביבה. תמיד יש חולה ותמיד יש מרק. וזה שלא על-מנת לקבל פרס.
ב"חוזה" העבודה שלה עם מעסיקתה, אֶמֶרֶנְץ בוחרת את מה שהיא תעשה ובשעה המתאימה לה. לכאורה, תנאי עבודה בלתי אפשריים. למעשה, הבית מתוחזק באופן מעורר השתאות, אוכל משובח מחכה תמיד מוכן, השלג מפונה תמיד מפתח הבניין, הכלב מוצא שלוש פעמים ביום לטיול וכך הלאה. מושלם. אבל אֶמֶרֶנְץ עובדת ביותר ממקום אחד, יודעת הכל על כולם, אינה פוצה לרכל ובוחרת להתאהב אהבת אם אל בתה במחברת הספר. זו אינה מבינה מדוע זכתה לאהבה זו.
עכשיו קחו בחשבון משהו שאינו אופייני לדמויות "אופייניות". המחברת, סופרת מוערכת ואקדמאית, נוצרייה אדוקה הנוהגת לבקר לעיתים קרובות בכנסיה היא דווקא זו הילדותית מבין שתי הדמויות, זו שאינה יודעת דבר על אורחות החיים, שנוהגת לעיתים קרובות בחוסר טאקט. דווקא אֶמֶרֶנְץ היא הדמות החילונית, זו שלמדה אך 3 שנים ביסודי, בקושי קוראת וכותבת היא הדמות המבינה היטב את החיים, בזה לפוליטיקאים, לרופאים, לאנשי האינטליגנציה ובעיקר לאנשי הכמורה בפרט ולדת בכלל. אֶמֶרֶנְץ היא זו הנוהגת לרדת לחייה של המחברת, מביכה אותה פעם אחר פעם והיחסים ביניהן נמשכים כך 20 שנה, יחסי אהבה של אם ובת.
ומה עם הדלת? הדלת היא דלת ביתה של אֶמֶרֶנְץ, דלת שאינה נפתחת בפני איש. פעם אחת בלבד היא נפתחה בפני המחברת ואת המסתתר מאחורי אותה דלת תצטרכו לוודא בעצמכם. כשהדלת נפתחה בפעם השניה הטרגדיה כבר היתה גדולה וכל העסק נגמר בדמעות.
מחומרים אלה בונה המחברת ספר שאין בו כמעט רגע דל, הכתיבה קצבית, ההתפתחויות אינן חדלות מלהפתיע וכנראה שאין באמת גבול לדמיון האנושי, המאפשר לקבל מיני סיפורים כאלה כמו הדלת. ספר ענק על כבוד אנושי, על חדווה אנושית וסולידריות.