אדוארד גלפתורן, הוא אדוארד גלייבר, בעצמו אינו יודע מיהו
עד שהדבר מתברר אי-שם עמוק בתוך הספר. הדבר מתגלה לו (ולנו) ואז נוצרת בעיה.
אבל כל דבר בעתו וראשית דבר אנחנו עוקבים אחר אדמוני אחד,
היוצא ממקום עבודתו, ואדוארד גלייבר/גלפתורן מספר לנו מדוע הוא עוקב אחר אותו
אדמוני ומה המטרה. המטרה, כפי שהיא נגלית לנו די מהר, פשוטה: רצח. גלפתורן מתכוון
לרצוח את האדמוני, אחד טרנדל, לשם אימון בלבד, בטרם יפנה לרצח האמיתי. ועל זה הספר
כולו.
מאחר ומדובר בסוגיית מתח, סוגיה ולא סוגה, כל גילוי קטן
יהיה בבחינת ספוילר גדול. אבל הספר גדול ואי אפשר להסתפק רק בעמימות מכוונת ושליחת
קורא הסקירה לספר עצמו בלי לספק טיזרים הולמים, שישכנעו את קורא הסקירה למהר
ולמצוא את הספר.
גלייבר מגלה בשלב מסויים שמה שחשב על עצמו ומשפחתו אינו כפי
שזה נראה. בנקודה מסויימת בחייו, כשהוא לומד באיטון, הפנימייה היוקרתית, דרכו חוצה
את זה של אחד פבוס דונט. בתחילה הם ידידים משום שבאו מאותה כברת ארץ. אבל תקרית
מסויימת גורמת לסילוקו של גלייבר ומאז עבר בניהם חתול שחור. את גודל העמימות אי
אפשר להקטין.
השנה היא 1835
לערך, יש מעמדות, המעבר ביניהם לא פשוט וצריך קשרים, קשרי נישואין וכל מה שאפשר
כדי שאדם יוכל לבנות עצמו כראוי. לא בנה? ישרת הוא את מי שכן בנה.
גלייבר מנסה למצוא תרוץ לסילוקו מאיטון, זמן מה הוא אף
מסתובב ולומד באירופה וחוזר לאנגליה כדי לגלות שאין הוא מי שהוא חשב שהוא. מכאן
מתחיל סיפור מורכב. פבוס דונט הולך מחיל אל חיל כסופר ומשורר. כבנו של כומר מחוז
דופורט, משכנה של טירת איוונדווד, הוא לא יכול היה להגיע רחוק. אלא שפטרונו הלורד
טנסור פותח לפני שערים שאחרת היו נשארים נעולים לעד. הדבר מסתייע בזכות אמו החורגת
של דונט הצעיר, קרובת משפחתו של הלורד טנסור. עובדה נוספת המובאת לפנינו היא מותו
של בנו הצעיר והיורש של הלורד. מכאן ועד אימוץ פבוס הצעיר ליורש הדרך אולי לא
קצרה, אבל מתקצרת במהירות.
משמגלה גלייבר מיהו (ואף מיהם) אויבו, רגשי הנקם מתחילים
להשתולל, אבל בדרך הארוכה יש גם אהבות גדולות, בגידה ולא רק אחת, אנשים שמידע חשוב
בידיהם, אך לא מסתייע להם לגלותו וכך הלאה.
בין לבין אנו מתוודעים לכתיבה הנפלאה של מייקל קוקס,
לאווירה השלטת באותה תקופה, לתלבושות, לנימוסים, לתחביבים, וכך הלאה. כל זה כל כך
מושך לקריאה ומביא למסקנה שזה בכלל לא מפליא שבריטניה היתה אימפריה.
הספר שומר לכל אורכו על מתח רצוף. זה לא מתח של ספר מתח
רגיל. האווירה נפלאה, אנגליה הערפילית מעולם לא היתה קסומה כל כך, אף לא
הנכלוליות. 724 עמודים עוברים ביעף. למרות היותו של הספר ספר ביכורים, הדבר אינו
ניכר ואנחנו מקבלים כתיבה משובחת והסיפור כתוב בכישרון גדול.
נפלא ממש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה