טוב ויפה גיב'ס/פ. ג'. וודהאוס - המלצה קלושה

לספר ניגשתי כשזכר הסדרה האלמותית, שהוקרנה בערוץ 2 הניסיוני, חרוט בזכרוני. הקומדיה הגאונית הזו נסמכה כמובן על כתיבה מזהירה ומשחק מזהיר של יו לורי, החושם הבריטי האריסטוקרטי, ומשרתו סטיבן פריי, איש צללים הנכון לשרת ולתקן בכל עת ומשוחק ע"י שחקן מזהיר.

הסדרה נקראה ג'יבס אנד ווסטר וזו ליוותה אותי בקריאת הספר טוב ויפה, ג'יבס. אבל כגודל הציפיה כן גודל האכזבה. אם לא הייתי רואה את הסדרה ומדמיין את הדמויות כפי שהופיעו בסדרה, מן הסתם הייתי מפסיק לקרוא די בהתחלה. זה לא שהספר לא משעשע וזה לא שאין בו בריטיות עסיסית, יש והרבה. אבל הספר כולו נסמך על סצנה שהיתה מספיקה לפרק בן 25 דקות בסדרה ואז הכל היה מרוכז יותר ומצחיק עד דמעות.

במה דברים אמורים? ברטראם (ברטי) ווסטר הוא צעיר בריטי, מאותם אריסטוקרטים הממלאים זמנם בבילוי קיץ בצרפת, במרוצי סוסים, במועדון חברים וכך הלאה. משימות מתישות, ללא ספק. כדי למלא משימות אלה, להראות הדור ומוכן תמיד צריך הרי משרת חרישי ויעיל בדמות ג'יבס הבלתי נלאה. אלא שהמתח ההומוריסטי נשען בעיקר על יכולתו הבלתי נלאית של ג'יבס לפתור בעיות של צעירים בריטים פוחזים לעומת ברטי, אדונו של ג'יבס, הסבור שהוא צאצא לווסטרים, המסוגלים אף הם לפתור בעיות. למוניטין של ג'יבס יצא שם בין כל הסובבים. כולם סבורים שרק הוא מסוגל לפתור בעיות, דבר המעליב שוב ושוב את אדונו הצעיר והנמרץ.

הספר עוסק בשתי פרשיות רומנטיות: אירוסיהם של גלוסופ ואנג'לה וכן אי יכולתו של גאסי )אוגוסטוס) פינק-נוטל (תודו שרק השמות האלה כבר מצחיקים) להציע הצעת נישואין למדלן באסט. אנו פוגשים את הדמויות כשגלוסופ לועג לאנג'לה על תקרית שארעה לה בצרפת, כשכריש ניסה לנגוס ברגלה ואילו הוא סבור שהיה זה אך דג סנדל. היא נעלבה וביטלה את האירוסין. לעומת הזוג הזה, אנו פוגשים את פינק-נוטל, מגדל הטרוטונים, אותם יצורי מים ירוקים, שאותם הוא אוהב ומעריץ. ברטי ממהר לקחת פיקוד ולנסות לתקן את המצב כשהוא מגיע לבית דודתו דהליה. מכאן מתחילים שפע אירועים הנסמכים על יכולתו הדלה של ברטי לפתור בעיות, על יכולתם של שאר הדמויות להעצים את הבעיות ועל יכולתו של ג'יבס לפתור הכל בעמודים האחרונים של הספר.

לספר הזה פוטנציאל אדיר ואם מסתמכים על הכריכה האחורית המספרת על היות וודהאוס גדול הסופרים הקומיים בכל הזמנים הרי יכולנו לצפות לספר חריף ומצחיק עד דמעות. זה לא קורה ולו קצת. העימות בין ברטי וג'יבס תופס מקום קטן מדי ומתאים בהחלט למסך הקטן ולא לספר, יכולתו הגאונית של ג'יבס לפתור בעיות באה לידי ביטוי בעמודים האחרונים בלבד ומי שלא ראה את פרקי הסדרה, שם היחס בין חלקי תרומתם של הגיבורים נכון יותר, ימצא את הספר דל ותמוה.

למי הספר כן מומלץ? למי שחובב הומור בריטי ודמויות בריטיות בכלל, למי שראה את הסדרה ולמי שיכול להעריך את המפגש בין לורי לפריי. לאחרים הספר פשוט יהיה החמצה גדולה.