סוזנה הבוכיה/אלונה קמחי - המלצה

סוזנה רבין, לא קרובה של, היא פסיכית עם קבלות. היא בת שלושים ומשהו, גרה עם אמה ברחוב סתמי ברמת גן ועומדת לפני נקודת מפנה בחייה: מעבר לראש פינה, לבית מפואר ומשוחזר בו ילמדו אמנים דפוקים בראש לצייר ולכייר על חשבון מיליארדר אוסטרלי. מובן שהחלטה לא פשוטה זו מצריכה פרידה של סוזנה מאמה וזה כמובן קשה ביותר.
רוב רובו של הספר לא מסביר מהיכן סוזנה נדפקה עד-כדי-כך בראשה. בהמשך אנחנו למדים שגם היא לא יודעת. זה קרה בגיל ההתבגרות, השקיעה היתה מהירה והסיפור המסופר מפיה בגוף ראשון, בלשון חדה כתער, בהומור מושחז ובניתוח מצבים כפי שרק פסיכים מדופלמים יכולים, קולח אל סופו, אל הרגע שבו סוזנה נכנסת למונית המובילה אותה לראש פינה מעט יותר משנה מאוחר מהתאריך המקורי.
בין לבין מגיע נאור. נאור הוא בן דודה, בחור צעיר בן 28, יפה תואר, סוחר אמנות, איש שיחה ואיש רעים, כזה שכולם שמחים לכרכר סביבו. מובן שזה מחריב את עולמה של סוזנה, שאינה מעזה לאכול בפני אנשים אחרים ולהשתין שמה ישמעו את הרעש מהאסלה. מובן שגם בשיחה אינה משתתפת אפילו ליד חבריה הנאמנים של אמה הפנסיונרית וזו נחמה שאצלה סיפור מוביל לסיפור, וארמאן, בעליו של הסופר דופר השכונתי.
את נאור משכנים בחדר העבודה של האב, שמת מזמן. זה משתק את סוזנה. אמה, לעומת זאת, מנסה מלכתחילה לקרב ביניהם. נאור הלבבי והיפה אכן עושה מאמצים לקרב אליו את סוזנה, מלמד אותה לשפר את יכולת הרישום שלה ומקבל בתמורה בכי מתמשך מצד סוזנה ואף נשיכה עצמית של ידה עד זוב דם. אבל גם היא אינה עומדת בפני קסמיו. היא כל כך נשבית בקסמיו עד שהיא ממש מגיחה מקונכייתה עד שכל העסק קורס ונגמר שוב בבכי, לא דבר ממש חדש אצלה.
כאמור, רוב הספר עוסק בניתוח רגשות מושחז, בניתוח מצבים הומוריסטי, בחפירה בלתי פוסק במה היה ואילו היה ולמרות שנדמה בתחילה שזה קצת יכול לייגע, ההמשך כמעט מותח ולבטח מרתק כשתעלומת חייו של נאור נפרסת לפנינו, מה שזה מעולל לסוזנה ומה מעבר לזה. צריך לקרוא כדי להבין שלא מדובר כאן בתאור מקרה פסיכולוגי. לפנינו תאור מרתק מצד בעל התיק עצמו מה יש בתיקו, מה נעשה בזה ועד כמה זה גורם לבכי.
ספר מקסים.