ממה בונים סיפור טוב? לפעמים צריך רק ניגודים כלשהם, אפילו
ניגוד אחד, ומההבדלים שבניגוד הסיפור כבר נוצר.
זה המצב בעוזרת בית. ז'ק הוא פרוד (גרוש?) מקונסטאנס. לאחר כמה חודשים של היותו לבד ומעצם
התגברות הבלגן בביתו, ז'ק עושה מעשה ותולש תליש ממודעה להצעת עבודה של עוזרת בית.
הוא יוצר עמה קשר, מסכמים להיפגש בבית קפה, מחליטים על התנאים והיא מגיעה לעבודה.
הוא מתחיל את שנתו החמישים והיא אולי מחצית מגילו.
עד מהרה היא מבקשת לעבוד עוד יום על היום הבודד בשבוע שהיא
אצלו, שואב היא בכל מקרה לא מסכימה להעביר. אם שואב מופיעה במערכה הראשונה,
בשלישית הוא שואב. הלא כן?
לא עובר זמן רב ולורה, העוזרת, נפרדת מבן זוכה ובצר לה היא
מבקשת מז'ק לעבור לגור אצלו, כדי לקצר עניינים לא ארוכים בנובלה זו אציין רק
שבעמוד 69, כמה סמלי, יש כבר... נו... 69.
תודו שלא שמעתם על עוזרת הגרה במקום בו היא... עוזרת. תמים
זה כבר לא יהיה ואתם מצפים כבר לספוילר בנוגע לסוף, מה שלא יגיע משום שהסוף, אוי,
הסוף, קילקל הכל ולא משום שלא היה טוב, משום שהיה אוילי, צ'יזבטי ממש. מעין פאנץ'
ליין ואפילו לא לבדיחה ממש מוצלחת.
האמת היא, שהספר כתוב לא רע. אין טקסט מיותר, ז'ק מתלבט
כדבעי, החלטות של לא מסתיימות בכן תוך משפט המקפל עולם ומלואו. מרענן לקרוא כותב
כזה המניח לקורא למלא את החסר ולהתפיח את העלילה. אבל כשפתאום לא ברור לאן כל זה
הולך, וזה יכול היה ללכת למחוזות לא צפויים וכל אחד מהם היה טוב דיו, אוסטר מאבד
כיוון ובוחר לסיים בסיום כל כך מטופש שהורס את מעט הכבוד שצבר במהלך הספרון החביב
הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה