השנה
היא 1955, ברלין של ראשית השנה, כשהטמפרטורות צונחות לקור כזה שכבר שנים
לא נראה ומה שרק משמש כמטאפורה למלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות. אלה
ואלה אינם רואים עין בעין את שהייתם בברלין, אך מקפידים לשמור על ריחוק
צונן עם קווים ברורים.
במלחמה כמו במלחמה, גם אם היא קרה, מודיעין משחק תפקיד מכריע. האמריקאים משתפים את הבריטים בפרוייקט ענק של האזנה לכל רחש טלפוני של הרוסים. הם חופרים תחת שטחם, נצמדים לקווי הטלפוניה שלהם ומקווים להשיג מידע יקר-ערך.
לנרד מרנהם, צעיר בריטי בן 25 ומומחה לטלפוניה, נשלח לברלין להשתתף בפרוייקט ההאזנה. בהגיעו הוא מודרך להתנהג כאיש מכ"ם באופן רשמי, ואם יישאל, הוא יאמר שהוא נשלח להתקין קווי טלפון פנימיים עבור הצבא. בד בבד, לנרד נלקח לסיור בעיר ההרוסה עדיין, ללמוד היכן לבלות, לאכול ולתור. באחד הבארים הוא מכיר את מריה הגרמניה, הרומזת לו באותו ערב כי היא מעוניינת להכירו ובין אדי בירה ליין היא דוחפת לו פתק עם שמה וכתובתה. ימים אחדים לאחר מכן הוא מתוודע אליה בביתה, היא זו שמובילה את מהלך ההיכרות בהבינה כי לפניה בחור ביישן ו/או חסר בטחון והבנה ברזי האהבה. מפה לשם, מתפתח רומן לוהט, כשלנרד לומד היטב ומהר את רזי האהבה. הוא שוקע ברומן ולילה אחד מחליט להציג הצגה בה הוא הגבר השולט והקשוח, המצפה לקבל אהבה בכל עת בה הוא חפץ. מריה כבר היתה נשואה לאדם אלים, הנוהג לבקר אותה מעת לעת ולחבוט בה כחלק מהדברים המעטים שהוא יודע לעשות ואותם הוא מכנה קשר.
לנרד פותח במשחק, אינו מחייך ובקול קשוח מבקש אהבה. מריה אינה מפרשת נכון את המשחק, חצאיתה נקרעת, היא נופלת, קמה ומבקשת ממנו ללכת. בלית ברירה הוא הולך לאחר שהבין שקלקל הכל.
ימים לאחר מכן הוא עדיין מנסה לתקן את המעוות, אך מריה עזבה את ביתה להוריה בכפר. בעבודתו נאמר לו כי ראו אותו איתה ומבקשים לדעת מי היא. לנרד כועס, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: היא זו שפיתתה אותו, היא זו שבחרה לא לבקר בדירתו, היא זו שנעלמה בדיוק ערב התחלת הפעלת מכשירי ההקלטה, עליהם טרח רבות לנרד ואלה אמורים להביא מידע מהרוסים.
את השאר לא אספר משום שמכאן מתפתח סיפור המערב את הפרטי עם עבודתו של לנרד והמתיחות בין מזרח למערב.
אלא שפרידה סתם אינה אופציה. הם שבים ובהמשך, שלא לגלות פרטים רבים מדי, יש כמובן משולש מוכר, יותר מבגידה אחת וגם עמודים על עמודים של תאורים פלסטיים חולניים של שימוש במסור.
למרות שלכאורה מדובר בסיפור קודר, סיפור אהבה וסיפור מתח, עד עמוד 120 יש בעיקר פרטים רבים וטרחניים, המתח כלל אינו קיים, יש ניסיון מאולץ לערב את הפרטי עם נקודות גורליות בהתפתחות המתח בין הרוסים לאמריקאים. הסיפור בעיקר משעמם, יומרני ומציג את הבריטים כעם נטול רגשות, חובב תה, נימוסים והתנהגות נאה. יותר משזה מספר על לנרד, המלחמה הקרה וברלין, זה מספר יותר על מקיואן, המצליח לא להצליח לכתוב סיפור הולם. נכון שמקיואן זה מתחזה למקיואן מצליח אחר, זה שכתב את כפרה ואהבה עיקשת. אבל חיקוי זה חיקוי זה חיקוי.
בסופו של דבר, הסיפור כתוב כישרון זעיר, ההתפתחויות מביכות וילדותיות, האמינות ברמה של מופרכות והעונג מהספר, אם הוא קיים, דומה לזה של צפיה בסרט אימה עם נהרות דם על המסך.
שומר נפשו ירחק.
במלחמה כמו במלחמה, גם אם היא קרה, מודיעין משחק תפקיד מכריע. האמריקאים משתפים את הבריטים בפרוייקט ענק של האזנה לכל רחש טלפוני של הרוסים. הם חופרים תחת שטחם, נצמדים לקווי הטלפוניה שלהם ומקווים להשיג מידע יקר-ערך.
לנרד מרנהם, צעיר בריטי בן 25 ומומחה לטלפוניה, נשלח לברלין להשתתף בפרוייקט ההאזנה. בהגיעו הוא מודרך להתנהג כאיש מכ"ם באופן רשמי, ואם יישאל, הוא יאמר שהוא נשלח להתקין קווי טלפון פנימיים עבור הצבא. בד בבד, לנרד נלקח לסיור בעיר ההרוסה עדיין, ללמוד היכן לבלות, לאכול ולתור. באחד הבארים הוא מכיר את מריה הגרמניה, הרומזת לו באותו ערב כי היא מעוניינת להכירו ובין אדי בירה ליין היא דוחפת לו פתק עם שמה וכתובתה. ימים אחדים לאחר מכן הוא מתוודע אליה בביתה, היא זו שמובילה את מהלך ההיכרות בהבינה כי לפניה בחור ביישן ו/או חסר בטחון והבנה ברזי האהבה. מפה לשם, מתפתח רומן לוהט, כשלנרד לומד היטב ומהר את רזי האהבה. הוא שוקע ברומן ולילה אחד מחליט להציג הצגה בה הוא הגבר השולט והקשוח, המצפה לקבל אהבה בכל עת בה הוא חפץ. מריה כבר היתה נשואה לאדם אלים, הנוהג לבקר אותה מעת לעת ולחבוט בה כחלק מהדברים המעטים שהוא יודע לעשות ואותם הוא מכנה קשר.
לנרד פותח במשחק, אינו מחייך ובקול קשוח מבקש אהבה. מריה אינה מפרשת נכון את המשחק, חצאיתה נקרעת, היא נופלת, קמה ומבקשת ממנו ללכת. בלית ברירה הוא הולך לאחר שהבין שקלקל הכל.
ימים לאחר מכן הוא עדיין מנסה לתקן את המעוות, אך מריה עזבה את ביתה להוריה בכפר. בעבודתו נאמר לו כי ראו אותו איתה ומבקשים לדעת מי היא. לנרד כועס, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: היא זו שפיתתה אותו, היא זו שבחרה לא לבקר בדירתו, היא זו שנעלמה בדיוק ערב התחלת הפעלת מכשירי ההקלטה, עליהם טרח רבות לנרד ואלה אמורים להביא מידע מהרוסים.
את השאר לא אספר משום שמכאן מתפתח סיפור המערב את הפרטי עם עבודתו של לנרד והמתיחות בין מזרח למערב.
אלא שפרידה סתם אינה אופציה. הם שבים ובהמשך, שלא לגלות פרטים רבים מדי, יש כמובן משולש מוכר, יותר מבגידה אחת וגם עמודים על עמודים של תאורים פלסטיים חולניים של שימוש במסור.
למרות שלכאורה מדובר בסיפור קודר, סיפור אהבה וסיפור מתח, עד עמוד 120 יש בעיקר פרטים רבים וטרחניים, המתח כלל אינו קיים, יש ניסיון מאולץ לערב את הפרטי עם נקודות גורליות בהתפתחות המתח בין הרוסים לאמריקאים. הסיפור בעיקר משעמם, יומרני ומציג את הבריטים כעם נטול רגשות, חובב תה, נימוסים והתנהגות נאה. יותר משזה מספר על לנרד, המלחמה הקרה וברלין, זה מספר יותר על מקיואן, המצליח לא להצליח לכתוב סיפור הולם. נכון שמקיואן זה מתחזה למקיואן מצליח אחר, זה שכתב את כפרה ואהבה עיקשת. אבל חיקוי זה חיקוי זה חיקוי.
בסופו של דבר, הסיפור כתוב כישרון זעיר, ההתפתחויות מביכות וילדותיות, האמינות ברמה של מופרכות והעונג מהספר, אם הוא קיים, דומה לזה של צפיה בסרט אימה עם נהרות דם על המסך.
שומר נפשו ירחק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה