מקיואן הוכיח בעבר יכולת כתיבה משכנעת באהבה עיקשת ובכפרה.
מנגד, הוא הוכיח יכולת להתפזר, ללהג, להתיימר ולשעמם בלא מעט מספריו האחרים. לאיזה
מהמקיואנים נופל סולאר?
הספר עוסק באחד מייקל בירד, פיזיקאי, שמזיגה (לפיזיקאים
הפתרונים) מסויימת שראה בין מה שהוא גילה ומה שאיינשטיין גילה הפך את התגלית,
בסיוע מקף קטן אחד, למזיגת בירד-איינשטיין. אתם סקרנים? ובכן, זה כלל לא משנה לאין
עלילה כמעט ולסיפור הקלוש שלפנינו.
את בירד אנו פוגשים בתקופה המהוללת שלו, התקופה שלאחר
הזכייה בפרס נובל ובסיום הנישואים החמישיים שלו לפטריס. ילדים אין ואין רצון
לכאלה, מה שהופך את הגירושין למשהו קל ופשוט. לה יש רומן, לו לא אחד. מקיואן מצייר
את בירד שכמן, נמוך, לא מושך, כשבגיל 53 (הגיל המקביל לגילו של מקיואן בערך) הוא
כבר מתנהג ונראה כבן 70+. אז מה סוד קסמו שהוא נשוי בפעם החמישית וכל שני וחמישי
נכנסת למיטתו אשה אחרת? מקיואן כמובן לא מצליח להסביר. זו אולי קסמה של הטלנובלה
או שמא הטל-נובל.
למרות הפרסום והזכייה בירד עומד במי אפסיים וחייו מדשדשים.
שום מחקר שלו לא מוביל לשום מקום ותהילה, כמו כל תהילה, לא קונה מצרכים בסופר.
פגישה עם חוקר צעיר במרכז האנרגיה בו הוא עובד מביאה לידיו אוצר בלום של אפשרות
לקבל אנרגיה כמעט בחינם ובכמות בלתי נדלית, כזו המופקת מפוטוסינתזה ומכונה
פוטו-וולטאיקה. האם זה חוט השני של הסיפור? זו אחת היומרות של מקיואן, לשלב בספריו
את המשברים הבינלאומיים של האנושות עם מקרה פרטי. זה קרה בספרו שבת היומרני והכושל
והתמים היומרני והסתמי. לכן, גם הספר הזה לא חף מיומרה זו ומאחר ובעל רעיון
האנרגיה החדשה הזו עוזב מהר את במת ההיסטוריה (ועל כך תצטרכו לקרוא לבדכם, אם עוד
יתחשק לכם), לא נותר אלא ליצור מיזם בינלאומי תחת שמו ומרצו של זוכה פרס הנובל,
אבל בסיוע רעיונותיו של אחר. אלא שהספר עוסק בעיקר ברומנים הכושלים של בירד, קופץ
4 שנים קדימה לגיל 57, לאחר פרק פתיחה מפוהק, מגיע לחלק שבו יש לבירד רומן חדש
ונעים ואז שוב 4 שנים קדימה, כשבירד בן 61, שמן במיוחד, מושך רגל ומלנומה מעכירה
את מצב רוחו.
האם כל זה מעניין? ניצנים יש גם יש, אבל אלה אינם מתגבשים
לכלל סיפור. האם יציל בירד את האנושות עם אנרגיה בלתי נגמרת? האם מרידור הצליח?
האם הרומנים הבלתי נגמרים של בירד מרתקים במיוחד? לא. אז מה כן? שום דבר. שום קו
בסיפור לא מגיע לידי מיצוי, הסיפור לא קורם עור וגידים ולמרות הניצנים האכזבה
בסופו של דבר בלתי נמנעת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה