זה מה שכתוב על הכריכה:
"בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד.
מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה. ידיגיי י`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוקח את גופת ידידו, פועל המסילה הזקן קזנגפ אסנודיב, לאחר שישים שנות שלטון סובייטי, לקבורה דתית דווקא, בבית קברות עתיק, מהלך שלושים קילומטרים באזור ריק מיישב.
יום תמים יידרש להם לכך, והיום הזה נמצא חובק הוויה ועולמות, פשוטו כמשמעו, עידן בזמן ובהיסטוריה, פרק של תהפוכות וחליפות בשלטון ובסדרי החיים, צומת של קדמוניות העבר מזה ואחרית עתידנית מזה, שנות חיי אדם בשגרתם ובזעזועי הצער והצרה, ובפרקי הנחת והשמחה, ובתוך כל אלה שזור סיפור אהבה גדול.
כשיצא הספר המקסים והמרתק הזה לאור בברית המועצות בשנת 1980, הרעיש את חוגי הספרות והרוח, וזכה להצלחה עצומה, וניתרגם ללשונות רבות. למהדורת 1991 הוסיף המחבר פרק שלא יכול כנראה לכלול אותו בספר אלא לאחר ביטול שלטון".
(אם כי לא ספוילרים משמעותיים)
לכאורה, לא עניין גדול ולא חומרים גדולים. אבל הספר הזה, יותר מרבים אחרים, סובב סביב מוטיב אנושי רב שנים ותקופות: האדם מחפש משמעות. כך זה לגבי ידיגיי, גיבור הספר, המחפש לעשות רק טוב וחכם, וזאת למרות היותו אדם פשוט, עובד מסילה. האדם השני המחפש משמעות ומוצא אותה בילדיו הוא אבוטאליפ, שאסונו בחיפוש משמעות זה. השלישי הוא טאנסיקבייב, הקושר את משמעות חייו עם המשטר הסובייטי וגורלו (המר) נקבע יחד עם תהפוכות המשטר ואסונו של אבוטאליפ. הרביעי הוא צ´ינגיס חאן הנודע, שגורלו התהפך בן לילה בגלל עולל אחד קטן.
בסופו של דבר, זהו אחד הספרים היפהפיים שקראתי לאחרונה, שלמרות חומריו המדכאים, אין הוא ממש ספר מדכא או עצוב. למרות שהגענו לפסגות טכנולוגיות ואנו מסוגלים למצוא אדם בלחיצת כפתור בנייד וזאת על-פני כל הגלובוס, די בגמל חסון כדי לגשר על מרחקים, כפי שהספר מוכיח.
גם אם יש כבר הזדמנות לפרוץ מתחומי האנושות, יש מי שדואג לחסום אפשרות לקדמה אמיתית.
שוב ושוב אני חוזר וממליץ בהתלהבות גדולה על ספר, שכמו רבים מהסופרים הרוסיים הקושרים גורל אדם בגורל האומה, כאן הקשירה קשורה בעבותות מחד גיסא, ואינה קשורה כלל מאידך גיסא, אלא קשורה רק בטוב שבאדם ויש טוב.
בניגוד לספר אחר שניסה לרכב על תחלואי השלטון, האמן ומרגריטה, ונכשל כשילון חרוץ ומגוחך, הספר דנן הוא פשוט שיר לאדם.
"בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד.
מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה. ידיגיי י`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוקח את גופת ידידו, פועל המסילה הזקן קזנגפ אסנודיב, לאחר שישים שנות שלטון סובייטי, לקבורה דתית דווקא, בבית קברות עתיק, מהלך שלושים קילומטרים באזור ריק מיישב.
יום תמים יידרש להם לכך, והיום הזה נמצא חובק הוויה ועולמות, פשוטו כמשמעו, עידן בזמן ובהיסטוריה, פרק של תהפוכות וחליפות בשלטון ובסדרי החיים, צומת של קדמוניות העבר מזה ואחרית עתידנית מזה, שנות חיי אדם בשגרתם ובזעזועי הצער והצרה, ובפרקי הנחת והשמחה, ובתוך כל אלה שזור סיפור אהבה גדול.
כשיצא הספר המקסים והמרתק הזה לאור בברית המועצות בשנת 1980, הרעיש את חוגי הספרות והרוח, וזכה להצלחה עצומה, וניתרגם ללשונות רבות. למהדורת 1991 הוסיף המחבר פרק שלא יכול כנראה לכלול אותו בספר אלא לאחר ביטול שלטון".
(אם כי לא ספוילרים משמעותיים)
לכאורה, לא עניין גדול ולא חומרים גדולים. אבל הספר הזה, יותר מרבים אחרים, סובב סביב מוטיב אנושי רב שנים ותקופות: האדם מחפש משמעות. כך זה לגבי ידיגיי, גיבור הספר, המחפש לעשות רק טוב וחכם, וזאת למרות היותו אדם פשוט, עובד מסילה. האדם השני המחפש משמעות ומוצא אותה בילדיו הוא אבוטאליפ, שאסונו בחיפוש משמעות זה. השלישי הוא טאנסיקבייב, הקושר את משמעות חייו עם המשטר הסובייטי וגורלו (המר) נקבע יחד עם תהפוכות המשטר ואסונו של אבוטאליפ. הרביעי הוא צ´ינגיס חאן הנודע, שגורלו התהפך בן לילה בגלל עולל אחד קטן.
בסופו של דבר, זהו אחד הספרים היפהפיים שקראתי לאחרונה, שלמרות חומריו המדכאים, אין הוא ממש ספר מדכא או עצוב. למרות שהגענו לפסגות טכנולוגיות ואנו מסוגלים למצוא אדם בלחיצת כפתור בנייד וזאת על-פני כל הגלובוס, די בגמל חסון כדי לגשר על מרחקים, כפי שהספר מוכיח.
גם אם יש כבר הזדמנות לפרוץ מתחומי האנושות, יש מי שדואג לחסום אפשרות לקדמה אמיתית.
שוב ושוב אני חוזר וממליץ בהתלהבות גדולה על ספר, שכמו רבים מהסופרים הרוסיים הקושרים גורל אדם בגורל האומה, כאן הקשירה קשורה בעבותות מחד גיסא, ואינה קשורה כלל מאידך גיסא, אלא קשורה רק בטוב שבאדם ויש טוב.
בניגוד לספר אחר שניסה לרכב על תחלואי השלטון, האמן ומרגריטה, ונכשל כשילון חרוץ ומגוחך, הספר דנן הוא פשוט שיר לאדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה