מותם של חמישה אנשים מתוארים בספר הקטן הזה, חמישה שאין
האחד מכיר את השני ואין קשר ביניהם פרט לעובדת מותם.
מותם כחייהם.
הראשון איש אצולה. מותו בשלווה, שלא להטריד את האחרים
ובעיקר שיפעל כמקובל ובנימוס. כך גם הלוויה המפוארת, המתאימה. מנגד, מת לו ילד בן
10, שדלות משפחתו בצד האחר של פריז הכריעה אותו בקור הנורא של ינואר. דלות חייב
מתמשכת בדלות קברו.
לא רק חייהם מתוארים, כך בית הקברות אליו הם מובאים בפריז
או בכפר הקטן הרחוק. ומשמתו, מה שהשאירו משפיע על האחרים, מנחלה ועושר של האציל,
שום כלום של הילד הקפוא ואדמה מעובדת ופוריה של החקלאי החסון, המניבה את פרנסתם
ומגדילה את חוסנם.
רק זולה יודע כך לרגש בכתיבה מצומצמת, כל משפט מחושב וכל
אמירה אינה אמירת אגב. עולם ומלואו הוא פורש לפנינו, עולם המובא דווקא במותם של
אנשים, כמו גם בחייהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה