מכתב לילד אשר לא נולד/אוריאנה פאלאצ'י - המלצה חמה

אוריאנה פלאצ`י נכנסת לעורה של אם המגלה יום אחד כי הרה היא. היריון זה מדהים אותה, מכה בה, מרסק בה דברים שהיו עד יציבים ובטוחים ומכניס דברים חדשים ולא מוכרים לחייה. לא, לא מדובר רק, אם בכלל, בהקאות בוקר, בשינויים הורמונליים ומיני דברים יומיומיים שכאלה. זה לא סגנונה.

פלאצ`י מביאה בפנינו חיבור המקיף כל, מיחסי אם-ילד, יחסי אם-אב, מהי משפחה, מהי חירות, זכויות האם שאינו נשוי לאם, השעבוד המשעבד את הרך הנולד מיד עם צאתו לאוויר העולם וכך הלאה.

בגיל 45 פלאצ`י, המדברת מגרונה של אם עלומה (לא מניסיונה האישי כאשה הרה), כבר ראתה כמה וכמה דברים בחיים, יותר מאלפים אחרים. הוולד הצומח בתוכה מעורר בה תהיות לגבי הבאת ילד למין עולם שכזה, עולם שמצד אחד יש בו שחור משחור, מצד שני חיים יפים ומהנים ועם כל זאת, מי בכלל יודע מה יילד המחר, אותו מחר המקומם את האם באי ודאותו.

ככל שהילד מתפתח, האם רוצה אותו יותר. בתחילה היא חוששת שהילד יפגע בקריירה המצליחה שלה, מיחס החברה לאם חד הורית (ואסור לשכוח שהספר פורסם ב-1975 והיה מניפסט לא קל לעיכול), מהבאת ילד לעולם לא קל ולא מבטיח. אלא שאט אט היא מבינה שלעולם פוטנציאל רב ויש מקום לעוד ועוד ילדים, אחרת הכל ימות.

הסוף מפתיע, עוד קולות משמיעים דעתם, דעות לא קלות לאם קשת העורף, הדעתנית.