אז מה רקחה לנו הפעם אלזה? טוב ששאלתם וטוב שתרוצו לקרוא.
ארתורו ג´רצ´ה, בנו של וילהלם ג´רצ´ה הגרמני, גדל כילד
איטלקי באי לא רחוק מנפולי, פרוצ´ידה שמו. אמו מתה בילדותו וזו עוברת עליו בטירה
שבאי, כשאומן מגדל אותו ואביו פונה לנסיעותיו הארוכות, מהן הוא חוזר לאחר שבועות
או חודשים וגידול בנו אינו בראש מעייניו. למרות זאת, ארתורו גדל בגן עדן, אמנם ללא
מגע יד אם וללא אהבתה, אבל באושר רב.
השינוי הדרמטי מגיע בגיל 14, כשוילהלם אביו מביא לאי את
אשתו נונציאטה. זו נערה בת 16 מנפולי, וכפי שניתן לנחש, פער הגילים הקטן בין ארתורו
לנונציאטה כבר יתמרן את העלילה לדרמות שמי ישורן.
ואכן אלה לא מאחרות להגיע. בפרץ של שנאה/אהבה מתחיל ארתורו
לחלום על/להתעלל בנונציאטה. אביו ממשיך להעלם ולשוב כאילו כלום, כשהקשר בינו לבין
אשתו הולך ומתרופף למרות הולדת כרמינה-ארתורו.
עולמו של ארתורו מתהפך עליו, גיל ההתבגרות שלו והגיעו לגיל
16 מספק שפע של דרמות מהפכות מעיים, כתובות במיטב כשרונה הדרמטי והנוגע ללב של
מורנטה. המתח נשמר לכל אורך הספר עד לסיום הדרמטי בו ארתורו עוזב את האי לעולמים.
כתיבתה של מורנטה שופעת סערות נפש גבוהי גלים, הטלטלות רבות
ומשברות עצמות, הנפשות הפועלות שסועות ונקרעות אחת לאחת ברגשות סותרים והחגיגה
בעיצומה.
אני כותב שורות אלה כשעה לאחר סיום הספר, לא ממש זמן טוב
לכתוב ביקורת, וכולי סערת רגשות.
וכמה זה בציונים וכוכבים? זה מין סוג של מופת.
התרגום של מרים שוסטרמן-פדובאנו מעולה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה