בן 36 וולבק והוא מפרסם את הרומן הראשון שלו לאחר ספר עיון
וספרי שירים. בספר שלפנינו, הראשון, כבר לומדים על המאפיינים של כתיבתו: ראיה
מפוכחת וצינית של האנושות, הבנה שלמין תפקיד קריטי באנושות זו, רצון להתרחק
מהמאפיינים הנוכחיים של האנושות ומציאת דרכים מורבידיות לרצון זה.
גיבור הסיפור נטול השם הוא איש מחשבים (כפי שהיה וולבק
עצמו) בחברה כלשהי בפריז. ברגע שאנחנו פוגשים אותו הוא עומד בפני הטמעת תוכנה חדשה
במשרד החקלאות, אי שם בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת. המחשוב וההטמעה משחקים
תפקיד משני לגמרי בעלילה, המתמשכת כחצי שנה וראשיתה בסלידה מהחיים וסיומה במחשבות
אובדניות.
באמצע אנחנו מקבלים את התמהיל הקבוע: רתיעה מהחיים
העירוניים המדכאים, חוסר בסקס זמין החל מגיל מתקדם כמו גיל 30, צער על אי היותו
יפה תואר ומוקף באהבה ותשוקה. הוא רואה במצב זה את המצב האופייני של חבריו לעבודה,
שמעטים מהם זוכים במתת המראה המושך, המשיכה של המין השני והזוגיות המופלאה.
אמירותיו של הגיבור (ולמעשה, וולבק) ציניות להחריד, אם כי
אסור שיובן כאילו זו ציניות לשמה, אלא יותר צער על היותנו מה שאנחנו. צער זה מוביל
לדיכאון, לאשפוז, למחשבות אובדניות ולהתנהגות לא ממש מועילה לגיבור עצמו. ריח של
החמצה עולה לאורך הספר, הכמיהה למין, שנאת המוסלמים וכל החומרים הרגילים, ההולכים
ומשתכללים בשאר ספריו המאוחרים יותר.
מומלץ לאוהדי וולבק. השאר אולי לא יבינו ממש במה מדובר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה