החלקיקים האלמנטריים/מישל וולבק - המלצה

 

איך מתחילים לסקר ספר כזה? עלילה של ממש אין, זרם התודעה זה לא, לא הגות, לא ביוגרפיה, לא עיון.

מי שכבר התוודע לספר כלשהו של וולבק יודע מה מצפה לו. מדובר בסאגה מינית מתמשכת, אוסף של מילים מפורשות ושל מעשים מפורשים, תנוחות מכל סוג ומין, תרתי משמע.

מישל הוא הצעיר וברונו גדול ממנו בשנתיים. האם היא ז'אני, שהחליפה שמה לג'יין בהתאם לאופנה והמקום הוא צרפת בכלל ופריז בפרט. האחים הם אחים למחצה, מאותה אם ואבות שונים. מישל גדל אצל סבתו וברונו בפנימיה, בה הוא עובר התעללויות נפשיות ומיניות, לא סובל מזה מטראומה, אבל כמיטב גיבוריו של וולבק, הופך לחרמן שכל הזמן נמצא בשלבים שונים של התקשות, הזדקפות, חדירה ושפיכה. לאורך, לרוחב, בעמידה, בישיבה ובעיקר בשכיבה.

כשהאחים מתוודעים אחד לשני הם כבר בגיל ההתבגרות, לומדים באותו תיכון, מבלים יחדיו. האחים שומרים על קשר כי הם משפחה וזה תרוץ קלוש, אבל תרוץ. ברונו פונה לחיי הוראה ומישל הופך למדען העוסק בביולוגיה מולקולרית ועושה חייל בחייו המקצועיים ומתפרסם.

ברונו, במקביל, מחפש כל הזמן מציצות, נמצא כל הזמן על סף שפיכה, מבכה את קוצר אברו וכרסו הקטנה, את הזדקנותו אותה הוא מרגיש בגיל 40. כשהוא כבר זוכה לאהבה זה נגמר בדמעות ובאשפוז וכך גם המצב הנפשי של מישל, המחפש אהבה, מוצא אותה, שוב, אצל אותה אחת מהתיכון וגם שם זה נגמר בדמעות.

הגיגים פילוסופיים רבים שפוכים לאורך ורוחב הספר. זה לא מונע ממנו להיות מרתק, קצבי, עלום לעיתים. בסופו של דבר, ברונו יוצא מהתמונה (ונכנס למוסד), מישל מתפרסם יותר ויותר הודות להמצאת הריבוי האל-זוויגי (שלא כדרך ההזדווגות ובטח שלא נשים וגברים), נעלם בסופו של דבר וד"ר אחד צעיר לוקח את תורתו הלאה, מפרסמה ולבסוף קופצים הלאה עשרות שנים, רק כדי להביט לאחור בעצב על החברה האנושית שהיתה ואינה עוד, זו שכל הזמן חיה על הרבה מין ולא מעט אלימות.

מי שמחפש ספר מיוחד וכותב מיוחד לא יוכל להרשות לעצמו לדלג על וולבק. הספר רב עצמה בסופו, מעניים ברובו המכריע ונותן תמונה לא ממש אוהדת על המין האנושי, המחפש לגמור בכל הזדמנות.