ספר הביכורים של סריטה מנדנה מטעה. לחשוב שסאגה משפחתית
תלת-דורית, הכתובה במיומנות שכזו, ביכורים היא, זו מחשבה שמקורה בטעות. הנה מחמאה
גדולה.
באזור יחסית קטן, יחסית להודו הגדולה, קורג שמו, חיו כמה
וכמה משפחות, שתיים מהן זו של דווי וזו של דוואנה. דווי נולדה ב-1878 כשלהקת אנפות
עפה לה פתאום כך כסימן לבאות. היא נולדה למשפחה אמידה, חקלאית, כפי שרוב המשפחות
היו באזור. דוואנה נולד למשפחה גדולה יותר. כשאמו מתה הוא עובר לגור אצל משפחתה של
דוואנה וחייהם לא נפרדים לטוב, בהתחלה, לרע בהמשך.
דווי ילדה, נערה ואשה מצודדת ומושכת. אשה חזקה היודעת בדיוק
מה היא רוצה, חותרת להשיג את זה עד להסטה טרגית של דרכה, הסטה הבא דווקא ממי שגדלה
אתו בצמידות בלתי נפרדת, אך בו לא חשקה. היא חשקה בצייד הטיגריס המצודד, קרוב
משפחה של דוואנה. להוסיף עוד מילה זה לקלקל את המתח, אבל לא לשם כך התאספנו כאן.
סופר, נדבר לרגע בלשון זכר, יכול בתחילת דרכו לחשוק להכניס
לספרו מכל הבא ליד: מתח (ע)דתי, תחרות על נכסים, יצרים מיניים אפלים, תהפוכות
היסטוריות וכך הלאה. האם יש מכל אלה כאן? יש גם יש ויש עוד. גלגלו עיניים ואמרו
שבסרט הזה כבר היינו, אבל דווקא בספר הזה כדאי לכם להיות.
מנדנה מיומנת מאוד. הספר הלא קצר, כ-515 אורכו, לא מאבד מתח
לכל אורכו, לא בוחר בפתרונות קלים, לא מדמם מדי ולא דרמטי בגרוש. מיומנות גדולה יש
לה למנדנה לתאר אנשים, הבעות, דילמות ודרמות קטנות כגדולות. הנופים קמים לנגד
עינינו, המקומות הקדושים, מאוחר יותר המועדונים הבריטיים עם השטיחים היקרים, עלמות
החן והקוקטיילים. הכל שזור בהיסטוריה המנומנמת תחילה של הודו ולאחר מכן בתאוצה
הגדולה לקראת עצמאות.
רוע אנושי מובא לפנינו במלוא כיעורו, זה הגורם לתפניות
טרגיות, אבל גם הרבה רגעי רוך ויופי אנושיים משובצים בספר. שאפו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה