בעט מושחז ורגיש מצליח בשביס-זינגר ליצור סיפור רגיש,
חול"ב הו"ד, ועומד בקריטריון החשוב מאוד ליצירה מופלאה: סיפור אנושי קטן
הכתוב בכישרון גדול.
ובמה דברים אמורים? אהרון גריידינגר, לבטח בן דמותו של
בשביס-זינגר עצמו, נולד במחוז ראדזימין בוארשה, בן לרב. ברחוב בו גר שלטה בעיקר
הזוהמה והעוני, רוב יושבי הרחוב היו דתיים חרדים והקרבה בין נערים ונערות שואפת
לאפס ולא רצויה.
ארלה, המכונה גם צוציק, גדל בשכנות לשושה, נערה בת גילו,
מאוהב בה, אך אינה יכול להתקרב אליה בגלוי בהיותו תלמיד עילוי ובן רב. אם לא די
בכך, שושה ומשפחתה עוקרים לבית סמוך ובכך מתנתק הקשר הסמוי בין שושה לצוציק. זה
עוזב את הדת ופונה לכתיבה, תרגום והגהה. בין לבין הוא פוגש את האמריקאי העשיר
והאשה שאיתו, לה הוא לא נשוי, השחקנית האמריקאית בטי סלונים. המפגש עמם מניב בקשה
לכתיבת מחזה לבטי, שכר התחלתי נאה של מאות דולרים, דבר ההופך אותו לבעל תחושת עושר
זמנית ומפגש עם אנשים שאינם מכירים מצוקה.
אבל שושה אינה יוצאת מראשו והוא שב ופוגש אותה במפתיע בטיול
למחוז ילדותו עם בטי סלונים, המבקשת להכיר את שורשיו של כותב המחזות.
מה שמתפתח עתה אין לשערו כלל וכלל. הקשר המחודש של צוציק עם
שושה מוביל למה שבטי ביקשה ממנו בעצת סם דריימן אהובה. סם, על מיטת חוליו, מבקש
מצוציק להנשא לבטי ולהנצל מהצל הכבד של היטלר, המוטל על אירופה כולה. צוציק בוחר
להנשא לשושה הנערית בגופה והפגרת בכל התפתחותה, גם המנטלית.
בסופו של דבר עוברות כמה שנים של חיים עד 1938, השנה בה בורח
צוציק מפולין ומגיע ב-1951 לישראל. בין לבין אנו מכירים דמויות נוספות, תהפוכות
גורל אינסופיות עוברות עליהן והספר הצנום הזה מחזיק על כתפיו דרמה גדולה וכתיבה
עילאית, עסיסית, רגישה ומרתקת עד אין קץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה