הדמעה הוא ארוע מתוך בית הבובות. כך נכתב בגב הכריכה.
הארי פרלשניק הוא סניטר. אי לכך, מחליט מפקד המחנה להופכו
לרופא. לא שיש במיוחד צורך ברופא או במרפאה, אבל המפקד מבקש להתנאות במרפאה
ולהראות שמחנה העבודה שלו טוב ומתקדם יותר ממחנות עבודה אחרים.
הארי הופך לרופא, כרופא הוא מקבל "מרפאה" לבנה
ונאה, שולחן תינוק שנבחר אך ורק בגלל היותו לבן, ארון לבן עם דלתות זכוכית ותרופות
שנתקבלו מהאסירים, אותן תרופות שבמקור נארזו ביד אוהבת בידי אם או אישה, שסברו
שהבן או הבעל הולכים למחנה עבודה ועלולים לפצוע עצמם קלות פה ושם.
הארי שומר על המרפאה כעל בבת עינו. הרישומים מדוייקים,
הבקבוקים עומדים בשורות שורות, לפי גובה. אבל במרפאה זו לא באמת מרפאים איש, יותר
נותנים סעד רוחני.
ק. צטניק לא ממש מרחם על קוראיו. בתאורים פלסטיים חיים הוא
מתאר כריתת אצבעות באנשים ערים, נבירה בנמק ושאר חוליים והכל בצבעים חיים. אט אט
הארי יוצא מדעתו. למרות שהוא שומר מנה נוספת לחברו, זה אינו חוזר יום אחד מהעבודה,
אחר לא חוזר מהלקאה וכך נוטשים אותו כל מכריו, רובם מתים בשל דבריו של מה בכך,
בעיקר כשנפשם מתה וגופם קורס. הארי לא מוכן לקבל יותר את היותו חי, אוכל, הולך בטל
רוב היום ולמרות העזרה הקטנה שהוא מושיט פה ושם, מכריו נוטשים אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה