התפסן בשדה-השיפון/ג'. ד. סלינג'ר - המלצה חמה

קלאסיקה שדורות של תלמידים גדלו עליה, אולי משום קרבת הגיל של גיבור התפסן לגיל התלמידים ואולי מסיבות אחרות. כך או כך, לחזור לסיפור אחרי עשרות שנים ולגלות ששום דבר מהקסם לא אבד אומר הרבה על הספר.

הולדן קולפילד גר בניו יורק ולומד בבית הספר התיכון פנסי. הוא בן 17 ולקראת חג המולד הוא עומד להשלח הביתה, שלא על מנת לחזור. זו לא הפעם הראשונה שהוא נשלח עם כרטיס לכיוון אחד. קל זה לא יהיה משום שאביו העשיר היה רוצה בן משכיל כמותו, אבל הולדן מעולם לה היה כמו כולם ובטח לא כמו אביו.

כשתקראו מה הולדן לא אוהב תחשבו שזה טיפוס. הוא לא אוהב כמעט איש מחבריו, לא אוהב את בית הספר, לא את המורים, לא איך אנשים מתנהגים, וכשאחותו מבקשת ממנו שיאמר ולו דבר אחד שהוא אוהב, הוא שונא שהיא מעמידה מראה אכזרית מול פניו ומכריחה אותו להתוודות. תחשבו שהולדן המפונק, בן העשירים, הוא... מפונק. אבל תנסו שלא לחשוב על הולדן בשום דרך משום שהוא לא נופל לשום תבנית מוכרת, אלא אם אתם דורשים אבחון פסיכולוגי. אם אתם מתעקשים, תוכלו למצוא את זה תחת השם הפרעת אישיות סכיזואידית [...היא קבוצה של הפרעות אישיות אשר מאופיינות בחוסר עניין ביחסים חברתיים (בעיקר ביחסי קרבה אינטימיים), נטייה לסגנון חיים מתבודד וקור רגשי.‏ הפרעה זו היא נדירה למדי לעומת הפרעות אישיות אחרות. אנשים המושפעים מהפרעת אישיות זו מסוגלים להציג ולנהל עולם פנימי עשיר, משוכלל וייחודי. ניתן להסתכל על כך גם כדמיון פורה ופעיל במיוחד אשר התפתח בילדות המוקדמת].

הולדן אוהב להסתכל על מצבים אנושיים ולהעצימם כבזכוכית מגדלת. זה כמובן מגחיך אותם מצבים, מביא אותם לידי אבסורד, אבל גם מציב אותם באור קשה, מוציא מהם את גרעין האמת הקשה, אותו גרעין שרבים היו מעדיפים להחביא.

שלושה ימים נותרו עד שהולדן אמור להגיע הביתה לחופשת חג המולד, חופשה בה הוא אמור להתעמת הם הוריו, הם עם בנם וכולם עם האמת. מהי האמת? הולדן אינו טיפש, אינו אבוד ולא נטול כשרון. אבל לא קם התלם בו יכול הולדן לצעוד ואלה שלושה ימים בהם הולדן מציג לפנינו צעיר ההולך אל האבדון, מעשן בלי הכרה, מפזר כספים, לא אוכל ולא ישן מספיק ומבין היטב שזו לא העיר, לא הזמן ולא המקום הנכון בו הוא אמור לחיות. אנו מבינים שאין מקום כזה.

במשך הקריאה בספרים אני מנסה לפעמים ללהק דמות ידועה לגיבור הסיפור. במשך רוב הספר היה ברור לי שזה ג`סטין ביבר. לקראת סוף הספר כבר היה ברור שזה הוא ורק ממש בכתיבת שורות אלה התברר שבחיפוש אחר עטיפת הספר באינטרנט עלתה דמותו של ביבר והתברר שכבר חיפשו לפני ללהק דמות והוא היה אחת הדמויות. לא ממש מקורי מצדי, אבל ממש מתבקש.

255 עמודי הספר חולפים ביעף למרות תרגום צורם וישן, כששוב חוזר הניב עסק עצום ואתה הקורא מתפלא איך ביג דיל הפך לעסק עצום. זה אולי לא ביג דיל, אבל עסק עצום ממש נטחן לא טוב בפה בקריאה.

בעבר ניסיתי לקרוא גם את פראני וזואי של סלינג`ר, אבל זה היה פשוט זוועה שלא תתואר. לא ניסיתי דברים אחרים משלו. הייתכן שסלינג`ר הוא סופר של ספר אחד?

לא משנה. אם טרם קראתם את הקלאסיקה הזו, עם עובד חשבו על הדפסה חוזרת וחדשה והם רק צריכים לדאוג לתרגום רענן.

ספר מקסים ונוגע ללב.