תוך כדי קריאת ספר עב-כרס זה לא נתחוור לי אם הוא ספר טוב
או ספר קריא או סנסציוני.
מדובר בקאלי(ופה) המגלה בקיץ 1974 שהיא נמשכת לבת כיתתה
ולאחר ברור שגרתי והתחלתי אצל רופא נשים מתגלה שהיא למעשה בן. עניין זה נעוץ בסוד
משפחתי החוזר אחורה אל סבה וסבתה של קאלי ההופך לקאל.
שלושה דורות מסופרים בספר כשההתחלה היא בטורקיה, כשדסדמונה
ולפטי היוונים נאלצים לברוח מפני הטורקים הפולשים לסמירנה, איזמיר של היום. הם
מגיעים לארה"ב ומשתכנים אצל בת דודתם. לאחר מכן עוברים אל הדור השני של טסי
ומילטון ולאחר מכן אל דורו/ה של קאל(י). כאן אעצור בתיאור משום שכל גילוי נוסף הוא
בבחינת ספוילר.
שוב אומר שהספר אכן קריא וקולח, מלאכת הכתיבה אכן טובה ויוג'נידיס
מתגלה ככותב מוכשר ואינטליגנטי. אבל באמצע, בחלק של טסי ומילטון יש בור גדול
בסיפור והוא הופך לארוך, מתיש, מיותר ולא ממש זורם.
100 העמודים האחרונים תופסים תאוצה ובחמישים העמודים
האחרונים נוסף ספין סנצסציוני וכחלחל. שוב אמנע מתאורים נוספים מחשש לספיילר
לשווא.
זה אחד הספרים הבודדים שאני מתלבט האם להמליץ בלב שלם לרוץ
ולהשיג את הספר או להמליץ אם נתקלים בספר במקרה. אני יודע שהיו שאהבו ולא מכיר
כאלה שלא. רק אציין שה"סוד" אינו כזה בומבסטי ואילו הסיום קצת תלוש ולא
"מהוגן" מספיק כמו שכל הספר כן. שלושת העמודים האחרונים הם דווקא כן
בעלי טעם רב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה