הספר יצא בתחילה כספרים רבים המהווים עדות למה שהתרחש בשואה
והומלץ לקריאת חובה בבתי הספר ע"י משרד החינוך והתרבות.
יוסף ז'מיאן, כותב הספר, יוצא לאתר ילדים יהודים בוורשה
על-מנת לסייע להם בכספים ובעיקר בתעודות מזוייפות, וזאת כדי לאפשר להם לשרוד עד
לסיום המלחמה. כדי לאפשר את משימתו ז'מיאן צריך לרכוש את אמון הילדים, דבר שיש להם
הכי מעט ממנו ולא בכדי. תוך כדי רכישת אמונם נפרש לפניו סיפורם המצמרר, סיפור
השרדות שלא תמיד מצליח, אבל תמיד יוצא דופן ובלתי נתפש.
בטון עובדתי ויבש נפרשים סיפורי הילדים, שתצלומיהם מלווים
את הספר כילדים וכמבוגרים. חלק מהם מצולמים במדי צה"ל ומרגש לראותם כאחד האדם,
כשקודם לכן היו רק ילדים בבלואים, קופאים, מוכרי סיגריות ומנסים להעביר יום אחר
יום בבריחה מהמוות.
הסיפור אינו של שחור לבן - יהודים מול שאר העמים. פולנים
רבים רדפו את היהודים, אולם לא מעט מהם סייעו בפת לחם, צלחת מרק ומקום לינה.
ב-1944, לאחר המרד בוורשה, הצטרפו ילדים רבים לצבא האדם ובכך הצליחו לשרוד עד
לסיום המלחמה.
הספר כולל מפה גדולה של גטו ורשה המסייעת להבין טוב יותר את
המקום בו ארעו כל אותם מאורעות מצמררים.
הספר אמנם אינו עדות כלשונה והוא יותר ספר המתאר מאורעות
כלליים וסיפורים אישיים, אבל אין זו פרוזה במובן הרגיל של המלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה