נובלה זו היא הפרסום השישי של אפלפלד במלאת לו 39.
בטי מגיעה ב-1964 לירושלים לשהות בצל קורתו של גרוזמן. 25
שנים עברו עליה בסיביר, מקום עליו אין היא מדברת במרירות רבה, כשהיא בכלל מדברת על
המקום. לא ברור אם היא היתה נשואה לגרוזמן, או שמא מדובר בכוונה להינשא, כשהשליחה
המענישה לסיביר ניתקה אותם אחד מהשניה.
במשך החודשים שהיא מבלה עם גרוזמן הבית בו הוא גר לובש
צורה, בטי מתחילה לעבוד, אבל משפט מסוים מעיב עליהם והדיינים טרם החליטו החלטתם.
דמויות נוספות נמצאות כל העת בסביבה, אבל לא ברור לאן כל זה מוביל והספר מסתיים
באשפוזה של בטי.
לכל אורך הנובלה הקטנה הזו אין דיאלוגים העולים על 2-3
שורות, כשיש בכלל איזשהו דיאלוג בפרק כלשהו. הספר הוא למעשה כתיבה בזרם התודעה,
משיחות אקוורליות קסומות של סגנון שאינו חביב עלי, אם כי כבר שם ניתן לזהות את
אפלפלד הקסום, המאוחר יותר, ובעיקר את האיזכורים הרבים של מוטיב השינה, עליו בנה
בשלמות את הספר האיש שלא פסק לישון.
מעבר לכך אין בנובלה ולא כלום. מעריצי אפלפלד, ואני בטח
ביניהם, יקראו כי זה אפלפלד. אלה שאינם מחובביו ממילא לא יקראו משום נדירות הספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה