קלאסיקה דיסטופית מאמצע המאה ה-20, שהוזכרה רבות בדברי ימי
המד"ב/פנטסיה, ועל אף שקראתי בצעירותי רבות מז`אנרים אלה, רק עתה נפל הספר
לידי.
בדיסטופיה זו ספרים אסורים. אלה אסורים משום שהם גורמים נזק
מאחר וידע זה חולשה, חוסר שוויון וחוסר נחת ואושר. ככל שאנשים היו קוראים בעבר
יותר, אושרם פחת, הידע כרסם בהם וחוסר הנחת גדל. ככל שקראו יותר, כך היה קשה יותר
לשלוט בהמונים.
מה נותן ההווה המצוי בתקופה שלאחר הספרים? הרבה מאוד ספורט
וקירות שלמים בבית שהם מסכי טלוויזיה, המערבים את היושבים בבית בתוך העלילה
המוצגת. זה מרבה בידור, צחוק והסחת דעת.
גאי מונטאג הוא כבאי, תרגום לא טוב למונח האנגלי fire-man. באנגלית יש
למונח משמעות כפולה ובספר אכן מתכוונים למונח ה"מודרני" – איש אש.
מונטאג עובד ביחידה המעלה באש ספרים שנתגלו ועדיין מתגלים בבתים שונים בהלשנה.
היחידה בה הוא עובד מגיעה לבית, מעלה אותו באש על ספריו ויושביו. מובן שזה לא מצב
ש"יחזיק מים" לאורך זמן ויום אחד עולה בדעתו של מונטאג שאולי יש משהו
בספרים ומכאן הדרך סלולה למאבק, תככים, בריחה ושינוי.
הספר הבלותי. ספרותית, הספר תת-רמה ביותר. כתוב רע, משעמם
וסתמי. רעיונית הוא לגמרי לא רציני. לא ברור ממש מתי ואיך נאסרו הספרים, לא ברור
מה היה השלב מכריע המסיח את דעתו של מונטאג משעשועים להמונים וגם הפתרון סתמי. מי
שמוכן להשלים במוחו פערים בסיפור, ימצא שיש להשלים הרבה ולאחר מכן תגיע התחושה של
למה בכלל לטרוח.
הרעיונות קלושים ותלושים ויחד עם הוצאה לאור שערורייתית של
אודיסיאה, הוצאה המערבת תרגום הזוי, שגיאות הגהה רבות, גופן גוטמן-משהו ענק, והרי
מרקחת שיש להמנע ממנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה