המוטיבים החוזרים ונשנים אצל אפלפלד חוזרים גם כאן, לבטח
אלה של ספריו האחרונים: השינה המרובה, החיבה לקפה, המרת הדת, הופעתם של האב והאם
בחלומות והנסיעות המרובות אל אתרי נופש בקיץ. מי שקורא את ספריו של אפלפלד יחוש כי
אין כאן ממש חדש.
אפלפלד מצליח בכל זאת למצוא פן חדש במסעו הארוך לשמר את
זיכרון השואה ואת המוראות שעברו על העם היהודי אי שם בין ולאחר מלחמות העולם. הפעם
מדובר בשיבה מדכדכת הביתה, מיד לאחר היציאה מהמחנה, מחנה העבודה.
מי שלא היה שם סבור שאין כמו השחרור, בטח שחרור ממקום בו
הצליחה האנושות לרדת אל תהומות שלא נודעו בעבר. התחושה היא שעם בריחת השומרים
ופתיחת השערים יעמדו האסירים בטור ובשירה אדירה יצעדו הביתה. אלא שזה כלל לא המצב.
בריחת השומרים מאפשרת גישה חופשית למחסנים, לאכילה לא מבוקרת, לשכרות ולהתבהמות.
איכשהו זה מובן.
תיאו, בחור צעיר, משתחרר ממחנה 8, מחנה נטול שם ממשי יותר
ומיקום מוכר יותר. הוא מסרב להשתתף בחגיגות הסביאה וזה לצנינים בעיני חבריו. הם הרי
סייעו לו כשחלה בטיפוס ואילו הוא מסרב לחינגה שלהם. כך או כך, תיאו יוצא לדרכו,
דרך של מאות קילומטרים בחזרה ממחנה 8 אל שטרנברג, העיירה הקטנה באוסטריה, מקום
מגוריו עד הגירוש.
כבר לאחר כברת דרך קטנה מגיע תיאו אל מבנה בו שכנו בעבר
שומרים. מזון משומר יש שם לרוב, גם בגדים ומיטות מסודרות וכמובן קפה. תיאו נח שם
ימים מספר ולשם מגיע גם מדלן, שכפי שמתברר די מהר, הכירה את מרטין אביו ואף למדה
אתו בגימנסיה. היא אהבה את אביו ורואה בתיאו העתק אהוב שלו. פצעיה מטרידים את תיאו
והוא ממהר להשתמש בתרופות הנמצאות במבנה כדי לרפא אותה, ללא הצלחה רבה. בהמשך
תועבר מדלן להמשך טיפול והקשר ינותק.
המשך מסעו של תיאו הביתה מביא אותו למפגשים מרתקים, גם
מפחידים ולרוב מתמיהים, כאילו עברו בני האדם תמורות מרחיקות לכת בעקבות המלחמה.
אחדים מהמפגשים נוגעים ללב ומורים שלא פסה תקווה מן העולם. בין לבין הוא כמובן
מרבה לישון ולשוב אל תמונות מעברו, בעיקר אלה הקשורות לאמו, אשה מאנית-דפרסיבית,
הנעה בין מצבי רוח של עליזות אין קץ ומרה שחורה. היא מרבה לקטוף את תיאו מבית הספר
ומלימודיו הסדירים, לוקחת אותו לביקורים בקפלות ובכנסיות, שם היא אוהבת להתבונן
באיקונות הזרות ליהדות ומעריצה את באך, אותו היא שומעת בקונצרטים פה ושם. תיאו
מתפלא ביקיצתו אם עדיין ימצא את אמו המאושפזת בסנטוריום. עם אביו לא היה לו קשר
רגשי של ממש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה