ספר צנום זה מכיל מבחר עדויות של מבוגרים, שכילדים חוו
גירוש הורים ואחים מפריז לדראנסי ומשם למחנות השמדה שונים.
קלודין וג אספה עדויות אלה כנושא עיקרי בעבודת הגשה –
זיכרון. היא עצמה חוותה את הגירוש וההחלטה לפנות למכריה וחבריה, 35 שנה לאחר המעשה
עצמו, לא היתה קלה, ולוותה בחשש שלא יסכימו לשתף פעולה ולדבר. החשש היה במקומו:
רבים מאלה שחוו את זוועת הגירוש, השהייה במחנות וכל צורה אחרת של השתתפות, מסרבים
לדבר. וג החליטה בכל זאת לפנות אל אנשים שהכירה היטב ורבים מהם החליטו שהגיע הזמן
לדבר ואף רצוי לעשות זאת.
הספר, כאמור, צנום, העדויות לא רבות, לא מפורטות. כל מפגש
כזה עם עד או עדה ארך כשעתיים בלבד. אלא שכספר המכיל את כל העדויות עולה תמונה
קורעת לב.
ב-16-17 ביולי 1942 נערך מצוד אחר יהודי פריז, אלה רוכזו
בוול ד'איב, איצטדיון החורף של פריז, משם שולחו למחנה ביניים דראנסי ומשם למחנות
ההשמדה בגרמניה. התהליך הזה לא היה חד פעמי וקדמו לו רישום כל היהודים במשטרה
ולאחר מכן אמצעי הזיהוי הידוע לשמצה – הטלאי הצהוב.
בלי להיכנס לסיפורים ספציפיים, התמונה המתקבלת מזעזעת.
בתחילה נלקחים בעיקר הגברים והנערים הבוגרים, אלה נלקחים לכאורה למחנות עבודה וזמן
מסוים אף ניתן לבקר אותם. אלא שעד מהרה הגברים נלקחים ונעלמים, רבים מהם ניסו
לדאוג למשפחותיהם לפני המהלך המסויים הזה ולהכין מבעוד מעד מסמכים מזוייפים. גם עם
מסמכים מזוייפים לא קל לאמהות וילדיהם. חלק מהאמהות מצליחות לעבור לאזורים
החופשיים ולקחת את הילדים. הילדים לרוב מופקדים אצל משפחות יהודיות או נוצריות,
כשבכל מקרה לא תמיד זה עובד. לאחר זמן מה מגלים הילדים שהאב נעלם ולא ישוב, לא
שמישהו טורח לספר להם, ואת מקומו לקח אחיו, לכאורה עפ"י המנהג היהודי לקחת
גיס במקום האב שנעלם וזה ימשיך את דרכו. הילדים לרוב בהלם.
ילדים אחרים דווקא מסתגלים למשפחתם החדשה, לרוב הצעירים
ממש. והנה באה אמם לקחתם והם כבר רגילים למקום החדש, לשפה החדשה (גרמנית בשוויץ)
ושוב פרידה קורעת לב.
אחדים מהילדים דווקא זכו לגלות במלון לוטסיה, המקום בו
הוכרזו השבים מהמחנות, שאביהם ישוב והוא אכן שב. אלא שבמקום אב הם מקבלים שבר כלי,
אדם שכבר לא ממש מתפקד והם צריכים בנערותם צריכים לתפקד כראש משפחה ואף לפרנס.
רוב העדים המדברים בספר לא ממש שבו לחיים רגילים. רובם
פוחדים מבני אדם, מכונסים בעצמם, מגינים הגנת יתר על ילדיהם, לא ממש שמחים ביהדותם
ואף לא רוצים תמיד להתחתן עם יהודי/ה.
ספר צנום, אך מכה חזק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה