בחור בן 25, סטודנט פריזאי, חש שחוט חייו אזל, נזל, נגזל.
פתאום אין טעם לקום בבוקר, לצחצח שיניים, לשטוף פנים, לנשנש משהו עם קפה ולמהר
לבחינה המחכה.
ואז, עד לעמוד 120, אנו מגלים חיבור בזרם התודעה, זרם מעיק
מאז ומתמיד, חיבור העוסק בדיכאון שאחז בצעיר, ממש בא משום מקום, מצב נפשי המכריח
אדם פעיל עד אז להתבודד, לא לענות לדפיקות בדלת של חבריו, לשים לב באופן מוגזם לכל
שיעול, טריקת מגירה ופתיחת ברז בדירות השכנות, להתחיל לשוטט בפריז ולהכיר כל חור
נידח, כולל ציון מדויק של הכתובות וכך הלאה.
האם זה מעניין? האם זה מוביל לאנשהו? מכיל תובנות מרתקות?
לא ולא. את פרק אהבתי בספרו "הדברים" וחשבתי לקבל עוד מאותה אהבה.
לצערי, הספר שקראתי אינו מכיל דבר והיתרון הגדול שלו הוא בהיותו קצר. עוד יתרון
שכזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה