אני הולך מפה/ז'אן אשנוז - להתרחק

בבחירת ספר יש פרמטרים. יש ספרים שקוראים אותם כי חייבים, כי הם ארוע ספרותי שכולם חייבים לשזוף עיניהם בו. יש ספרים שצריך ללקט פרמטר לפרמטר. אצלי פריז מוסיפה נקודות, תרבות צרפת בכלל גם כן. פרסים הם עניין מורכב יותר: הגונקור מוסיף (לספר הזה יש זכיה), הבוּקֶר בהחלט מוריד והאורנג' מצריך בדיקה נפרדת לכל ספר. אם לספר גם נוספת האות 'מ' לציון תרגום של ספר מופת, אפשר בהחלט להרגע ולהבין שלפנינו ספר משעמם מקיר לקיר (אבל כדאי לבדוק).

אז מה היה לנו? פריז יש, גונקור יש, רק ספר אין.

אשנוז כותב בקלילות. דבר לא מפריע לו להריץ עט וירטואלי על הנייר הלא פחות וירטואלי. העלילה רצה טסה, אבל אין על מה כמעט לדווח ובטח לא להמליץ על קריאה.

ועל מה בדיוק אני לא רוצה לדווח? על אחד פרר, בעל גלריה לאמנות, שזו פרנסתו, ועל אחד דלאה, טיפוס, המסייע בידו בגלריה במגע עם האמנים, הכספים והגועל נפש. אבל יום אחד דלאה משיג מידע עלום על ספינה שנלכדה לפני עשרות שנים בקוטב הצפוני ובבטנה אוצרות אמנות יקרים. דלאה מתפגר בינתיים. פרר יוצא לקוטב ובמבצע קל למדי הוא משיג את האוצרות, חוזר לגלריה שלו בלי שאוצרות מבוטחים או נמצאים במקום מבטחים וברור שהם נעלמים.

מכאן מתחילה תעלומה זניחה לגמרי, אשה נכנסת ויוצאת, עוד כמה הפתעות קטנות וזניחות בדרך וההפתעה הגדולה היא, איך ספר כזה זוכר בגונקור. אולי היתה עונת יובש כלשהי?

התרגום הרהוט הוא של דורי מנור, שלמרות היותו בחור אינטליגנטי, שתי טעויות מזעזעות נפלו בטקסט: גשר בצרפתית זהPONT  ובעברית פון ולא פונט כבתרגום. הטעות השניה היא טעות בעברית. מה לעשות שאין ולא היתה מילה כזו תשבוחות. לכן, בלי שתי הטעויות הנ"ל, לתרגום מגיעות לרוב רק תשבחות.

להתרחק.