הניסוי של השופט פוט/פיטיגרילי - אי המלצה

מה קורה כששופט חש שמקרה המובא לפניו מצדיק זיכוי משום שיש כאן עיוות דין וחוסר צדק? הוא הולך עם מצפונו ומזכה את הנאשמת, במקרה זה. כך חשב שיש לעשות השופט פאולו פוט. אלא שבמקרה הזה הוא היה בדעת מיעוט ולכן בהקראת החלטת השופטים מחליט השופט פוט לכנות את שני עמיתיו אידיוטים ולהגיש את התפטרותו מכס השיפוט במקרה זה ובכלל.

המקרה כמובן מעורר הדים עצומים בצרפת של 1930, העיתונות עטה על המקרה, המצלמות מבזיקות וכל העיתונים יוצאים בהכרזה על השופטים האידיוטים והשופט האמיץ המכריז על לקותם השכלית. עיתונאים רבים צרים על ביתו של פוט, מבקשים לראיינו וזה מכריז שאין לו ממש מה לומר, אבל אומר את דברו בישירות.

הנאשמת נשלחת למאסר, אך מערערת עפ"י המלצתו של השופט פוט, שיחד עם ההכרזה על אי כשירותם של עמיתיו השופטים ממליץ לפניה על הערעור.

אבל עד לערעור מחפש לעצמו השופט לשעבר עיסוק חדש, כזה שלא יעסוק בדיני נפשות. את העיסוק החדש הוא מוצא דרך ידידתו, בעתיד חברתו, יוטה שומאן, המתגלה כלוליינית בקרקס. זה מביא את פוט לעיסוק החדש, כזה שלא יעסוק בדיני נפשות, אפילו יצחק עם ועל הנפשות בטוב לב: ליצן בקרקס.

פוט, בן 35 כשופט בדימוס, מצליח מאוד בעיסוקו החדש. ההצלחה היא גם בשל הפרסום שלו לאחר תקרית האידיוטים וגם בכישרונו להצחיק ולהלהיב את הקהל.

עד כאן מתכון לספר טוב. הכתיבה חכמה לרוב, אפשר לצטט ציטוטים רבים הנוגעים לאופי האנושי החמקמק, לשרירות לבם של העוסקים בשיפוט וכך הלאה. אלא שלמרבה הצער הספר לא ממריא כלל וכלל. עוד עמוד ועוד עמוד, הבטחה יש, קיום של ממש אין. בסופה של נובלה זו טוויסט או שניים, אבל זה לא מצדיק את הספרון הזה בכללותו. זה מצער במיוחד משום שהכותב מגלה כשרון, הנושא דווקא מעניין והרעיון בכללותו מגלם הבטחה לנקודת מבט אנושית חדשה. החמצה.