זה מה שכתוב על העטיפה האחורית:
"יום שבת חורפי אחד בחייו של גבר אנגלי מצליח בלונדון:
לבן, אמיד, מנתח-מוח בכיר, נשוי לעורכת דין מבריקה, יפה, אוהבת ואהובה, ואב לבן
ובת מוכשרים- כזה הוא הנרי פרון, אדם שהחיים המודרניים מאירים לו פנים, זורחים
אליו ממש. ולא , אותה שבת לא תיקח ממנו , בינתיים, את חלקת גן-עדן הזאת שלו: גם
ביום ראשון בבוקר הוא עתיד להתעורר בחיקה של אשתו הנפלאה בבית המידות הנאה והנוח
שלו שבמרכז המטרופולין האירופית. ואף על פי כן שבת דרמתית היא, שכל אירועיה, החל
במטוס בוער החולף בשמי העיר עם שחר, הפגנת המונים נגד המלחמה בעיראק העומדת בפתח,
תאונת דרכים המפגישה את האנגלי שחייו הם סיפור הצלחה עם אנגלי שחייו הם סיפור
כישלון, וכלה בפריצה בריונית מצמררת נוסח "התפוז המכאני"- כל האירועים
האלה מסמנים במתח סמוי וגלוי גובר והולך את שבריריותו של האושר המעורר קנאה של
הגבר הלבן המצליח".
העטיפה הזו אמורה למכור ספר מותח וקולח, עם אמירות נוקבות
ותובנות עמוקות. כל זה לא קורה בספר שהציפיה ממנו גדולה לאחר "כפרה".
אמנם הספר נושם באופן עצמוני, אבל במדד גלזגו הוא משהו כמו 7 כשהטווח הוא 3-15.
כל ההבטחות על מטוס בוער ותפוז מכני נגמרים בקול דממה דקה,
כשהדרמה המרעישה מתרחשת רק בעמוד 242 ולא ראויה אפילו לספוילר קטן, באשר זה אינו
חשוב כלל וכלל ואם הוא הסיבה לספר כולו, מן הראוי שספר זה לא היה נכתב מלכתחילה.
אם כפרה היה אפוס, שבת הוא נמנום בוקר, שלא הולכים בו
לעבודה. אם כפרה נגמר באניגמה, שבת הסתיים בקול דממה דקה ונפח נשמתו בלי צער רב.
אם המקרה שלפנינו הוא הרצון של מקיואן להיות הסופר הטוב
ביותר בין הפילוסופים, או הפילוסוף הטוב ביותר בין הסופרים, גם מקומון בישוב נידח
בפריפריה לא היה מעסיק אותו כפובליציסט, גם לא בחינם. האמירות הנוקבות בספר על
עירק, ספרות, יין, מכוניות ומוסיקה מעוררים פיהוק, חוסר עניין ורצון, שמתממש, לדלג
באחת על מספר עמודים.
עיתון הארץ הקדיש לספר דנן שתי רשימות, שתיהן נופלות בפח
הציפיה הגבוהה ושתי הרשימות מרבות לשבח את מה שאין וכנראה לא יכול היה להיות
מלכתחילה. מקיואן יודע והוכיח שהוא יודע לספר סיפור הדוק, קולח, מותח וכזה שחבל
שנגמר. כאן המקרה הוא במקרה הטוב ברוך שפטרנו מעונשו של זה.
כנראה שאסור לרוץ ולקנות ספר שלא עבר טבילת אש רצינית.
הקניה שלי היתה אימפולסיבית, חסד לכפרה ולאהבה עיקשת. איזו נפילה, איזו אכזבה,
איזו סתמיות. כל כך מצער שמקיואן לא היטיב להתאפק ולחסוך מאתנו את דעתו על העולם
כולו. גם הצצה למה שקורה במח, תרתי משמע, לא היתה אפילו קצת מעניינת. האובססיה של
מקיואן למה שמתרחש בית כתלי בית החולים זכור לטוב מכפרה. כאן זה סתם להעביר כמה
עמודים.
המלצה חזקה של אי-קניה. בזבוז משווע של כסף וזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה