ממחבר הספר המופתי "והיום איננו כלה" מצפים
להרבה. אחרי ככלות הכל, אייטמטוב כתב את אחד הספרים המרהיבים של כל הזמנים. הספר
הזה הוא, אם כן, מבוכה נוראית.
לא ברור ממש מה הספר מנסה להיות, שמא הוא אלגוריה, שמא אגדה
מודרנית למבוגרים. כך או כך, הספר לא ממש מעניין, ממש לא כתוב טוב ולוקה בתסמונת
הקשה של "לא אומרים לא לסופר שכתב ספרים טובים בחייו". בטח לא אומרים לא
לסופר שכתב ספר מופת.
אז מה מכיל הספרון הזה? ארסן סמנצ'ין הוא עיתונאי קירגיזי
משכיל. הוא עצמאי, שוחה בין שפות מקומיות, אנגלית ורוסית. הוא בן 30 פלוס, גרוש,
חולם על כתיבת אופרה בזמן שכולם אוהבים את תרבות הפופ הקופצנית ויום אחד הוא מגורש
ממסעדה מפוארת. לא ממש ברור למה הוא מגורש. זה לא ממש משנה. עוד לפני כן אנו
קוראים על נמר שלג שעבר זמנו, שנמרים צעירים יותר יורשים את מקומו בלהקה. איך
הדברים מתקשרים? הם מתקשרים בזה שדודו העשיר ואיש העסקים מבקש לקחת את ארסן להיות
מתורגמן למסע ציד של שני נסיכים מהמפרץ הפרסי, שמתכננים לבוא ולצוד נמרים. יש קצת
גלובליזציה, קצת אקולוגיה והרבה מאוד מבוכה משום שאייטמטוב לא ממש מסוגל לקשור את
הקצוות בין כל הדברים המבטיחים האלה. האמת היא, שזה בבחינת תפסת מרובה לא תפסת.
האם אני ממש ממליץ להמנע מהספר? ממש כן. זה ספר קלוש, הרבה
מעבר לשיאו של אייטמטוב ככותב וחבל שכך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה