מסך המוות אינו הספר הראשון שאני קורא משל כריסטי, אבל אף
ספר לא הותיר את רישומו מהעבר הרחוק. איזה רושם מותיר זה? זהו הספר האחרון בו מככב
הבלש הנודע הרקיל פוארו. את הסיפור האחרון הזה אנו קוראים, כרגיל, משותפו לחקירות
הקפטן הייסטינגס.
לפני שאספר מה בספר, אומר רק שהקריאה כרגיל בספרים בריטיים,
על הנימוס הנודע, ההתנהגות המוקפדת והתמציתיות מהווים עונג לא קטן. גודלו של הספר
כנובלה.
ולעניין. הפעם לפנינו רצח שטרם התבצע. זו הפעם השניה שנפגשים
כאלה ואחרים בבית ההארחה הכפרי סטיילס, בית הארחה שכבר התבצע בו פעם רצח. הפעם, אם
כן, טרם התבצע רצח ופוארו הזקן והעומד למות מנהל את החקירה בטרם רצח והוא משתף
פחות מתמיד את עוזרו ומנחם אותו שבשל מגבלות גופו ותנועותיו, הייסטינגס הנאמן ישמש
אוזניים ועיניים. הפרטים לא חשובים, טוען פוארו, והם רק יבלבלו את ראייתו ושמיעתו.
רצח אמנם מתבצע, אבל לא רק מוות אחד. וכך, באחרית הדבר
התעלומה נפרשת לפנינו. לא ברורים המניעים, לא ברור הזמן ופוארו קמצן במסירת מידע.
מעניין.
האם הספר עומד במבחן הזמן? אם אתם נהנים מהזמן הנוכחי, חיים
בשלום עם הכאוס בכל תחום אפשרי בחיינו, אז אחת מהשתיים: כן תתענגו, כי כבר אין
דברים כאלה. לא תתענגו, כי הקצב אחר, השפה אחרת ורגע, צריך לענות להודעת ווטסאפ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה