אווה פאניץ' נהיר, ידידה של גרוסמן ודמות ידועה ביוגוסלביה,
עברה בחייה הצעירים ייסורים רבים כתוצאה מהצורך לבחור. כן, לבחור. יש הבוחרים
בחייהם בחירות רבות הנוגעות לחיים אישיים, לעבודה למקום מגורים וכך הלאה. אלה
משפיעים כך או אחרת. פאניץ' נהיר, מתוך צורך לעמוד בסטנדרטים של אמת מוחלטת, בחרה
בחירה שהשפיעה עליה ועל בתה נינה בצורה אכזרית במיוחד.
דויד גרוסמן שמע את סיפורה פעמים רבות ובחר להביא אותו
לפנינו עם חירות ספרותית מתבקשת ומאושרת ע"י הדמויות האמתיות. גרוסמן יודע
לכתוב והסיפור החזק יוצרים סינרגיה עוצמתית.
ורה (בסיפור, מבוססת על דמותה של אווה), מפציעה לתוך חייהם
של טוביה ובנו רפאל בן ה-15, עם בתה המבוגרת בשנתיים מרפאל, נינה. את בעלה איבדה
עוד ביוגוסלביה של טיטו. מילוש, בעלה, בחר לסיים חייו מאשר להודות שהיה בוגד ואין
הוא כזה. ורה-אווה נקראה לבית החולים ונתבקשה להודות אף היא בבגידה שלא היתה. היא
סירבה להודות. סירוב זה גרם להעברתה לגולי-אוטוק, אי בו עברו מתנגדי המשטר חינוך
מחדש. בתה נשלחה לגדול אצל אחותה ובעלה נטולי הילדים. איש לא הבין מדוע בחרה ורה
להתעקש על האמת בעוד בעלה כבר מת. שקר קטן היה משחרר אותה מיד ומחזיר אותה לבתה.
היא בחרה אחרת ולקח כמעט שלוש שנים להשתחרר ולחזור הביתה מאותו אי אכזרי.
הסיפור נחשף לפנינו בסרט הנעשה ע"י הנכדה גילי והבן
החורג רפאל, כבמאי. כל הארבעה נוסעים לאי הנוראי גולי-אוטוק. הסיפור נחשף במיקום
המקורי ללא כחל וסרק. כאבים חדשים מתגלים וגם לא מעט נחמות.
היכולת של דויד גרוסמן ללהטט בשפה העברית ידועה. כאן הוא
עושה זאת במיומנות בלתי רגילה תוך הסתמכות על סיפור חזק. הקריאה זורמת ושוטפת, אין
רגע דל. המעבר בין העבר האכזרי לעיתים והמקסים לא פחות בקשר בין מילוש לוורה,
וההווה המחזיר את נינה מהניכר לישראל, מביא אתו דרמות נוספות.
שלושה דורות של נשים, אחת חזקה ובלתי מתפשרת, אחת שברירית
לכאורה והשלישית, הנכדה, המושפעת כך או אחרת מההיסטוריה המשפחתית, מעניקים לנו
חווית קריאה חזקה. דווקא קטע קטן ובלתי שייך נגע מאוד ללב ומדובר בבית קברות לחיות
שעשועים. אל תחמיצו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה