אלברטו מורביה הוא אחד הכותבים היותר מוערכים עלי. כתיבתו
האינטליגנטית נטולת השומנים המיותרים חביבה עלי. הוא מסופריה האיטלקיים הספורים
המוכרים לי ומאותם אני קורא בכל הזדמנות.
ב-1968 הזדמן לו לבקר בסין עם רעייתו, כשנתיים לאחר תחילת
מהפכת התרבות, שלפחות בתחילתה היתה נטולת שפיכות דברים והדברים נעשו בשכנוע
ע"י משמרות המהפכה האדומים.
מורביה התרשם עמוקות מביקורו, שכלל גם טעימה מהונג קונג
וקוריאה. הוא כתב בפליאה כיצד מדינה איבדה את כל מעמדותיה והפכה בן לילה כמעט
למדינה שבה כולם, אבל כולם, עניים באותה מידה. כולם בה מקבלים את מה שנחוץ ולא מה
שרוצים וכך הפכו אדישים לצריכה ובאותה מידה הפכו אדישים לעולם החיצוני, משום ששוב
לא יכלו להתעניין או לקרוא על אותו עולם. הספרים הושמדו וכל התרבות הפכה לתרבות
מקומית בלבד. הסגירות הזו מאפיינת את סין בגלים, חלק מהפילוסופיה של החומה הגדולה.
מי הגה את מהפכת התרבות? הלא הוא מאו טסה טונג, "שבקריירה
הארוכה שלו היה הכל ועשה הכל: פוליטיקאי, תועמלן, מנהיג צבאי, מחוקק, פילוסוף,
משורר, מתכנן כלכלי וכן הלאה... באת ובעונה אחת הוא היה הלנין, הטרוצקי והסטלין של
סין" (עמוד 38).
"מהי מטרתה הסופית של מהפכת התרבות? מטרתה להביא את
סין האיכרית – שמבחינה אנושית היא שלמה, מאוחדת, תמימה ובתולית – לידי כך שתבצע את
הקפיצה הגדולה מחברת איכרים ובעלי-מלאכה לחברה טכנולוגית – בלי לעבור את השלב
הזעיר-בורגני בקומוניזם..." (עמוד 83).
מהפיכת התרבות נמשכה כעשור, מ-1966-1976. לחשוב שהיום
(פברואר 2019) זו אחת המדינות העשירות ביותר בעולם, מהטכנולוגיות ביותר, בעלת רשת
רכבות סופר מהירות, מדינה הקונה חברות שלמות, נמלי ים וכד'. מדינה שבה אזרחיה שיש
להם הכל, ויתרו על דמוקרטיה ומנהיג המתחלף לעיתים בבחירות.
ונחזור רגע לספר. מובן שלרגע לא עזבו את מורביה לבד. ליוו
אותו לחומה הגדולה, הוא אכל ברווז פקיני במסעדה היחידה בפקין. הערב היה טעים
להפליא, כמו גם הזוי ככל המסע. שרידי התרבות היו קומוניסטיים-סובייטיים, ביקור
בביתו של אדם לדוגמה הניב כירת גז שממש עובדת.
הונג קונג היוותה הצצה מסנוורת אל עולם זוהר ועשיר, יותר
ניו יורק מכפר סיני עני, כשבבתים אין אפילו מזרן על המיטה, משום שאף הוא לא ממש
נחוץ.
גם 15 שנים לאחר מלחמת קוריאה, דרום קוריאה היא מצבור של
כפריות פרימיטיבית הדומה לסין, כשדווקא הצפון הוא היותר מפותח, יותר תעשייתי. היום
דרום קוריאה קוראת תיגר על העולם עם סמסונג, LG ויונדאי.
האם הספר מרתק? מרתק ביותר וקריא להפליא. 159 עמודים בפורמט
הכמעט רגיל של עם עובד, בפרקים קצרים יחסית ומאירי עיניים. איך שהעולם סובב לו וכל
זאת במעט יותר מחמישים שנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה