רבות נכתב ונאמר אודות סיפור זה, אודות הסמליות שבו, ההצלחה
שלו, עיבודיו למחזות וסרטים. האם הוא עומד במבחן הזמן כקלסיקה? נדמה שהעיסוק
בעניין מבחן הזמן לא מוסיף כלום להנאה/חוסר הנאה מסיפור קצר זה.
עוה"ד אטרסון לא מצליח להבין את ד"ר ג'קיל ידידו,
המוריש את כל הונו לאחד בלתי ידוע, מר הייד. הניסיון להבין ולקבל הסבר מניח את
הדעת אמנם מתברר, אבל הזוועה רק גדלה.
עתה נשאלת השאלה על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המשפט
ד"ר ג'קיל אנד מיסטר הייד? נדמה לכם שזה כל כך ברור מאליו, שהרי מדובר באדם
בו מתחבא לו "אופי" נוסף, לא כזה שרבים מכירים, אלא איזשהו שד הקופץ
מתוכו בנסיבות מסויימות. האופי האחר כמובן שונה מאוד, שונה לרעה. על זה בדיוק
הספר, אבל לא ברמה רדודה כל כך. למעשה האופי האחר יש בו משום שחרור ממוסכמות ולזה
נלוות הנאות אלה ואחרות.
רוב רובו של הספר עוסק בגילוי מיהו אותו מר הייד שד"ר
ג'קיל חפץ ביקרו. העמודים האחרונים של הספר נמסרים מפיו של ד"ר ג'קיל עצמו,
אותו בן-אדם, אותה דמות המוכרת ברבים, אדם לבבי ונוח לבריות, המיטיב לעזור ככל
יכולתו. מפיו נמסר מיהו ההייד הזה, הנחבא אל הכלים, שצריך כל כך להתאמץ ולהסתירו
ורצוי היה אילו לא היה קיים כלל וכלל. נראה כאילו בכל אחד מאיתנו קיים איזשהו הייד
קטן ברמה כזו או אחרת, שלא כולם מתאמצים להסתירו. אלה המתאמצים להסתירו כנראה
מחזיקים עצמם יותר "תרבותניקים", ודי לחכימא ברמיזא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה