ספר שנכתב לפי מקרה אמיתי, בידי מי שהמשיכה להוציא ספרים
העוסקים במה שנקרא פעם חינוך לילדים מופרעים נפשית והיום מדובר בבתי ספר לילדים עם
צרכים מיוחדים.
אלה ראשית שנות השבעים של המאה הקודמת. מרי מק'קראקן מתחילה
את שנת הלימודים כמורה בבית הספר עם רופוס, בריאן וג'אמי, שלושה בנים שכבר התקדמו,
ואז מנחיתים עליה את חנה (האנה). היא לא מוכנה לכך במובן זה שכלל אינה מכירה את
הילדה, לא את התיק שלה ולמעשה שום פרט שיכול לעזור. בפועל, נכנסת ילדה נוהמת בת 8,
הממהרת להתחבא בארון המעילים, מגינה בחירוף נפש על שקית האוכל שלה, ממנה היא אוכלת
כשבא לה ואינה משתפת פעולה בשום צורה. וכך, אט אט, לא תמיד בדרכים מעודנות, אבל עם
המון אינטואיציה, מצליחה מרי להגיע למצב של ילדה המתפקדת כמעט במלואה, תוך ביקורת
על אבחונים קודמים שנעשו לה, שאיבחנו בצורה מוזרה ובאו לידי מסקנות מרחיקות לכת
וכמובן שגויות.
תוך כדי התקדמות הסיפור, באים גם סיפוריהם של הילדים האחרים
בכיתה, המתמודדים לקראת יציאה מהמעגל המחבק של בית הספר הזה לעולם
ה"נורמלי", וגם סיפורה האישי של מורה לא מוסמכת, אך רבת תושיה, שאינה
מצליחה להתמודד עם חוקי מערכת החינוך האמריקאית. מלא השראה.
ואם כבר בסרט עסקינן, ג'יין אלכסנדר היתה מרי מק'קראקן
בגרסה המקורית. לי משום מה עברה בראש ג'ניפר אניסטון. ומי תהיה חנה? שירלי טמפל,
כמובן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה