האבודים נפל קורבן
לנוטות החסד. פשוט כך.
את נוטות החסד קראתי ב-2009 וזה היה לגמרי הספר המרשים
שקראתי בחיי. כל כך נאחזתי בו, שהייתי חייב לקרוא משהו דומה בסיומו, שימשיך את
הנושא, האזור, הדרמה. האבודים בתחילתו פשוט לא מילא את החלל שנותר אחרי נוטות
החסד. הנחתיו בצד. מאז למדתי שלא קוראים ספר אחרי ספר מאותו ז'אנר/אזור/שפה אם לא
רוצים איכשהו להתאכזב. 11 שנים הספר חיכה בסבלנות, פתאום הושיט ידיו וביקש בתחינה
"הרם אותי". הרמתי והוא הניח ראשו על כתפי. הרגשתי שהגיע הזמן.
האבודים עוסק בסיפורם של שישה מתוך שישה מיליון. לא צריך
לפרט, מיליונית. השישה הם אחי הסב מצד אמו של דניאל מנדלסון המחבר, אשתו וארבעת
בנותיהם. אלה חיו בבולכוב, אז בפולין, במחוז גליציה, מאוחר יותר חלק מברית המועצות
והיום באוקראינה. מתוך ששת האלפים מתושביה היהודים של בולכוב נותרו לאחר המלחמה רק
48.
כשהיה דניאל ילד קטן כבן שש, שבע, שמונה, היו המבוגרים
נוהגים להזיל דמעה כל אימת שנכנס לחדר. הוא הרי דומה כל כך לשמיל, אותו שמיל היפה,
שהוא ומשפחתו לא שרדו. דניאל מנדלסון, עיתונאי ופרופסור למדעי הרוח, סנטימנטליסט
ללא תקנה, החליט שהוא צריך לצאת למסע בעקבות אותו שמיל. אז החל צובר פיסת מידע אחת
לאחת, לראיין, לשאול כל מי שיכול היה לבוא במגע עם משפחתו בעבר, דילג כפרעוש
לבולכוב, לאוסטרליה, לסקנדינביה, לישראל ושוב על פני כדור הארץ. כך יצא למסע
בעקבות מותו של שמיל, עד שסרט שהכין בעקבות המסע הראשון לבולכוב הופץ באינטרנט
והפך לויראלי, הגיע לאוסטרליה ומשם החלה מפולת של מידע, בעקבותיו הבין שהוא צריך
ללמוד כיצד מושאי חיפושיו חיו ולא כיצד מתו. וכך, בלי אזהרה, ננעצה הסכין הראשונה
בלב, כשבעמוד 187 נודע מתי מתה אחת מבנותיו של שמיל. כל כך היה ההלם גדול, שהייתי
צריך להניח את הספר על לוח לבי ולאחר שניות ארוכות של נשימה מדודה לשוב אל הקריאה,
כולי עדיין מזועזע.
וכך הגעתי לדיון מורבידי, שדומה לו היה גם בנוטות החסד,
בעמודים 281-282, ועוד סכין ננעצה בלב בעמוד 290. ספר מכֶּה והולם וחובט. כל כך
חובט והולם, שסיפורים על פעוטות שהושתקו בכרית ומתברר שנחנקו למוות, כדי לא לגלות
את מחבוא ההורים, הם סיפורים שגרתיים. אבל מה עושים כשילד צריך למנוע מכלבו לנבוח?
עוד סכין בלב בעמוד 307.
וכאן המקום לציין, שהספר אינו על סיפורי שואה כשלעצמו.
מנדלסון בונה בחכמה ספר הבנוי משני צירים: האחד, סיפור משפחת יגר בבולכוב והשני
סיפורים מהתורה – סיפורי הבגידה בין קין והבל, השקר של אברהם לפרעה בנוגע לאשתו
ועוד סיפורים הבאים לחזק את סיפורו של מנדלסון עצמו, סיפור משפחתו, סיפור שואה
נוסף. מרתק.
וכך, מעמוד 200 בערך, מנדלסון קופץ כפרעוש על פני כדור
הארץ, כבר אמרתי, מלקט סיפורים על משפחת יגר, אבל יותר משהוא לומד דברים חדשים על
היגרים, הוא לומד על המספרים עצמם ובעיקר על מה שהם מסרבים לספר. על מה שהם מסרבים
הוא לומד ממרואיינים אחרים והוא מבין שלא רק שהנסתר רב מהגלוי, לפעמים הנסתר מכיל
חומר נפץ ומן הראוי שלא יסופר. אלא שדברים כאלה קשה להסתיר והם כמורסה המתפוצצת
ומרעילה הכל.
הספר לא פחות ממדהים. הסנטימנטליסט הבלתי נלאה מנדלסון,
מיטיב לתאר בכתיבה רגישה עולמות שהיו ואינם, עולמות שעדיין ישנם וממשיכים לכאוב.
השואה היתה באמת המאורע המגה מדמם האחרון של היהודים. מאז
היהודים היטיבו להתפזר על פני כדור הארץ, לדלל את עצמם, את האפשרות לפגוע בהם,
להוריד פרופיל. האבודים שב ומקשר מכל קצות כנפי תבל חוטים שנפרמו, ודרך סיפור פרטי
יוצא אל אומה שדיממה על פני כל אורך ההיסטריה. ההגענו אל המנוחה ואל הנחלה?
כמו שנוטות החסד היה אירוע ספרותי ולצורך כך גויס ניר
רצ'קובסקי להגיש תרגום משובח, כך האבודים אף הוא אירוע ספרותי ולצורך כך קיבלנו
תרגום ללא רבב של אביעד שטיר.
מופת של ספר מופת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה