בימים אלה, מרץ-אפריל 2025, העולם כמרקחה. טראמפ כנשיא ארה"ב מחליט להטיל מכסים דרקוניים על כל המדינות הסוחרות עם ארה"ב, כשלמולו האויבת הכמעט נצחית, סין. הטיקטוק גועש כהרגלו אף הוא לנוכח מלחמת סחר זו ויצרני תיקי יוקרה רבים בסין מעלים סרטונים המלעיגים על המערב הקפיטליסטי, הנוהה אחר יוקרה ומובן לשלם הון על תוצרת סינית, הנתפסת לכאורה נחותה ובזויה. והנה ספרון קטן מאת מחבר סיני נופל לידי. הספרון מכיל שלושה סיפורים קצרים, הארוך שבהם נותן את שמו לספר כולו.
ג'אנג יונגלין משתחרר זה עתה מן המחנה בו היה אמור לעבור חינוך מחדש. ארבע שנים שהה בכלא, נחשב לימני משום שהיה כנראה חלק מתנועת מאה הפרחים שקמה ב-1957 וכל כולה ביקורת על השלטון, שלטונו של מאו. עתה, ב-1961, ג'אנג חופשי, עובד בחווה עבודה דלה, הספר היחיד שיש לו לקרוא הא הקפיטל של מרכס. אלא שההשרדות היא ככל השרדות ואין בינה לבין החינוך החדש שעבר ולא כלום. הוא משתחרר במשקל 44 קילוגרם המתפרסים על כמטר ושבעים – שק עצמות. הוא כמובן לא מרחם על עצמו, מציג עצמו כיצרן תנורים בסביבה הקפואה בהם הם חיים בדצמבר בצפון סין ונוהג כקפיטליסט לכל דבר. חינוך מחדש לכל דבר ועניין.
בחווה בה חי ג'אנג לאחר המחנה בו שהה ארבע שנם, חיה אשה עם בתה הקטנה. היא מזמינה אותו לשהות בביתה הסמוך, לאכול ולהתחמם. היא מטליאה את בגדיו ודואגת לו. כך הם מתקרבים עד שיום אחד, למרות היותם קרובים מתמיד להתחתן, ג'אנג נקרא למנהלת הראשית ומורחק לתמיד מהחווה ומאשתו לעתיד. גורלות אדם היו נתונים בשרירותיות כמעט בידי ה"מנהלה", ה"מפלגה" ומי שזה לא יהיה. הוא, ג'אנג, שלכאורה משכיל הוא, יודע לצטט מוולט וויטמן, מפושקין ולרמונטוב, נחשף לברהמס ובא מבית קפיטליסטי בסין, והיא אשתו הפשוטה והמוכשרת לחיי חווה, מופרדים כלאחר יד.
הסיפור השני, מעיינות מרים, עוסק בצעיר משכיל החייב לעזוב את ביתו בכפר ולהגיע לעיר גדולה יותר ולנסות מזלו. יכול היה להגיע רחוק, אבל בסוף הוא נהג משאית במערב המדינה, המערב בו יש בעיקר מדבר. גם לפקיסטן הגיע ואת סיפור חייו הוא מספר לעיתונאי הבא לשמוע סיפור על המהומה בחייהם של אנשים בשנות השישים הנוראיות של המאה העשרים בסין.
הסיפור הקצר השלישי הוא סיפורו של רועה. הרועה הוא בנו של עשיר משנגחאי. העשיר הצליח לצאת מהמדינה בשנים ההן, בהם אנשים היו ימנים או סוציאליסטים. הבן לא הצליח לחמוק מההגדרה ולמות עושר האב וההשכלה הוכרז כימני, כינו גנאי של קפיטליסט ונכפה עליו להיות רועה. הוא דווקא אהב את הקרבה לטבע, אבל המנהלה החליטה לזכותו.
בסיפור הראשון יש משפט המסכם כנראה את הקורות אותם ימים: "המרכסיזם מורה על חוקי הטבע של ההתפתחות החברתית, ובמשתמע האמנתי ובאמתותם המדעית; אבל אם כך הדבר, מדוע התהלכנו כולנו רעבים?"
שיאנגלינג המחבר זכה בסופו של דבר להכרה נרחבת ותפקיד של יושב ראש אגודת הסופים הוענק לו. האם זה מכפר על שנים של התעמרות? האם הוא הסתובב רעב?
