רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל/של אסקילדסן - המלצה רפה

 

למרות שם הספר הארוך מדובר בספרון קטן מסוג הספרונים של ההוצאות הקמות והנופלות, המבטיחות להביא סיפורים משובחים. אז מבטיחות.

הספרון הזה מכיל שלושה סיפורים משל של אסקילדסן. הראשון כשל שם הספר המכיל את מחשבותיו של אחד זקן, תומס, בשנות השמונים שלו, שאת ימיו ממלאים דברים קטנים ואת דעותיו המדויקות עליהם, לעיתים דעות משעשעות.

הסיפור השני, קרל לנגה, הוא על אותו קרל, ששוטרים דופקים ערב אחד על דלת ביתו ומאשימים אותו באונס אחת צעירה. הם מבקשים ממנו את בגדיו לבדיקה ומרגע זה מתחילה מעין התנצחות בינו לבין השוטר החוקר אוסמונדסן. אנחנו לא יודעים אם לנגה אשם. אם לא, מדוע הוא עצבני כל כך ומרבה להתנצח עם השוטר. בשיחה האחרונה ביניהם מתבררת האמת.

הסיפור השלישי עוסק שוב באדם מבוגר הגר במרתף, בקצה רחוב. כדי למלא את יומו הריק, הוא יוצא לפעמים מביתו להחליף אווירה. יום אחד הוא מתיישב על ספסל בפארק ולידו מתיישב אדם מבוגר, צעיר ממנו. הוא נפגשים שוב ושוב, אבל רק אחרי כמה פגישות הם מתחילים לדבר ומתבררת ההיכרות המפתיעה ביניהם.

זו שוב הזדמנות לומר משהו על הספרונים הקטנים האלה במקרה זה של סמטאות, או תשע נשמות ודומותיהן. הספרונים האלה אמורים להעניק ספרות אולי אחרת, אולי בהוצאות שכאלה ולא בגדולות וכדומה. במציאות אנו מקבלים לעיתים רחוקות ספרות גדולה באמת, מפעימה ובלתי נשכחת. גם הספרון הזה לא יותיר אחריו הדים למרות שהוא נחמד בסה"כ.

נורווגי, אמרתי? המדינה האוהבת לשנוא אותנו עד מוות.

הנערה שבעטה בקן הצרעות/סטיג לרסון - המלצה

סוונסון, יורנסון, קספרסון, אדמסון, מורטנסון, קארלסון, פאולסון, אוסקרסון, אולופסון, גוסטבסון, הנסון, פיגוארולה... תתמודדו.

ליסבת סלאנדר צריכה להתמודד עם קן הצרעות. האם השמות דלעיל הם קן הצרעות? לא, הם סתם החיבה של לרסון, עוד סון, לשמות שבדיים. גם לימור סון הר מלך? אולי. אז קן הצרעות של ליסבת הם אביה ומה שהוא מייצג, מי שסביבו ומי שרוצה רע לליסבת ולשבדיה, אותה שבדיה שאינה מקבלת חוסר סדר, להבדיל מנורווגיה, שאינה מקבלת את ישראל.

הספר הזה מסכם את טרילוגיית מילניום, 1749 עמודים, רק שני עמודים יותר מהרומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה. הספר הזה הוא גם הארוך ביותר, המון עמודים מיותרים ושוב בגלל המנהג הנלוז, הנפסד והמסוכן לכבות סלולרים טפשים. בישראל קוראים להם כשרים... סון הר מלך?

אם כן, ליסבת יוצאת למלחמת חייה נגד כוחות השחור האפלים, כוחות שמולם מתייצבים ולא מוותרים בעיקר מי שנעזר בה בעבר, הלא הוא מיכאל בלומקוויסט, המנכ"ל השותף במגזין מילניום, זה המפרסם פרסומים שנחקרו היטב, המעוררים מחשבה ואף פעולה מצד גורמי החוק, אם אינם מושחתים בעצמם. אז בספר השלישי גורמי החוק מושחתים גם מושחתים והמהומה רבה.

648 עמודים דחוסים, עם הרבה סונים, לגמרי לא מקלים על הקורא, התמה מיהו הסון הנוכחי. אבל הקצב נכבד ומהר מאוד עוברים הלאה מארמנסקי, לאדקליסט ופיגוארולה. מסתם מושחתים (נמאסתם?) מגיעים גם לראש הממשלה ומנסים לעורר אותו לפעולה כנגד המושחתים ובעיקר כנגד פעולה של אנשי חוק כביכול, הפועלים בצורה כזו ששום איש חוק ישר או ראש ממשלה, לו ידע, לא היה מסכים. אחת הנפגעות העיקריות היא ליסבת סלאנדר, שיכולותיה הפנומנליות כהאקרית מסייעות לה להציל את כבודה, שמה וראשה, תרתי שמע.

ולסיכום הטרילוגיה כולה ניתן לומר שהיא קצבית, סוגרת הרבה מעגלים, נוסחתית כרגיל בספרי מתח ופורסמה, משום מה, לאחר מותו בטרם עת של לרסון. גם הסרטים, מספרים לי, הצליחו, למרות שלא אותם שחקנים מופיעים מסרט לסרט.

 

הנערה ששיחקה באש/סטיג לרסון - המלצה

זהו הספר השני בסדרת המילניום, שאם לא שמעתם עליה, כדאי שתתחילו בספר הראשון, אחרת לא תבינו דבר. זה לא גילוי נאות, יותר גילוי נאה.

הספר הזה מכיל 588 עמודים ואם חשבתם שבספר כזה יהיה מן הסתם מלל רב, הרי ש... צדקתם. המון מלל והמון תיאורים והמון המון מכל סוג ומין, כיאה לספר העוסק בסחר במין. סחר במין הוא בהחלט דבר בו מתעניינת ליסבת סלאנדר, אחת מגיבורות הספר הראשון, שאם לא קראתם אותו, בלה בלה בלה.

ומיהי ליסבת סלאנדר? טוב ששאלתם ואזכיר לכם שהיא צמחה מתוך תנאים סוציאליים הכי נמוכים שיש, שבגיל עשרים נראתה כאחת בגיל שתים-עשרה, שלא זכתה לשום חינוך, שהיא מתנהלת תחת אפוטרופוס ש... לא חשוב, אבל היא נקמה בו והיא נחשבת כאשף מחשבים, ללא השכלה מסודרת. אלה הכי טובים שיש, אגב.

אז ליסבת נקלעת לבית בו נרצחו דאג ומיה ובגלל שנמצא אקדח עם טביעות האצבע שלה עליו, היא נחשדת ברצח וכולם חוגגים. מי שנחשבה מופרעת בעברה וכיום היא נמלטת ולא מאותרת, הנה רוצחת לתפארת. מי שלא ממהר לחשוד בה הוא מיכאל בלומקוויסט. אז מיהו מיכאל הלז? הוא העורך של מגזין מילניום, המגזין בו עבדו זמנית דאג ומיה, הוא עיתונאי מבריק, העומד לפרסם תחקיר על סחר בנשים והיא, מיה זוגתו, עומדת לפרסם דוקטורט דומה על סחר בנשים. אז מי מעוניין למנוע פירסום כזה?

אתם שואלים יותר מדי שאלות.

מאות עמודים נפרסים לפנינו בחיפוש אחר הרוצחת כשמיכאל, שנעזר ב"רוצחת" ליסבת בספר הקודם ואף חיבב אותה, מנסה לאתר אותה דווקא כדי להוכיח את חפותה.

ליסבת עתה בת 26, חזרה משנה של טיול והתקנת שדיים שלא היו לה ממש, ועתה היא עושה ככל יכולתה להסתתר והיא טובה בזה.

דאג עמד לפרסם תחקיר בן אותרו עשרות כאלה שחיבבו זונות וזנות בנשימה אחת, רבים מהם סוחרים פוטנציאליים בנשים. המשטרה יוצאת למרדף וחקירה, מיכאל בלומקוויסט מסיבותיו הוא מנסה לאתר את הסוחרים וכך גם ארמנסקי ממילטון סקיוריטי, גוף בו עבדה בעבר ליסבת סלאנדר ועתה הגוף הזה גם מסייע למשטרה.

588 עמודים, כן? אז ציון יורד לספר וגם המוני עמודים, במאות, וזאת משום שהשנה כבר 2005 ויש ניידים, שאמנם אינם חכמים, אבל הם ממלאים תפקידם לשוחח דרכם ובהם. אז בכל פעם שהיה צורך דחוף לשוחח דרכם, הם היו סגורים להכעיס או נטולי מיץ חשמל.

המחבר עשה עבודה מורכבת ולראשונה גיליתי לא מחבר של ספר אחד, אלא מחבר של סדרה אחת, סדרת מילניום. לרסון מת בגיל חמישים ולאחר מותו התפרסמה הסדרה, שאת סופה  אני עומד לקרוא עתה בספר השלישי.

ובקשר למודן. שגיאות ההגהה שלהם מפורסמות. אבל כשהם טועים בשגיאות עובדתיות מסמרות שיער, זה כבר לשאוג מצחוק.

 

בחירתה של סופי/ויליאם סטיירון - המלצה חמה

 

הספר יצא ב-1981 עם תרגום בסגנון 1931, עם מילים כמו צרירים, קול סלפית, מתזה ו... לא אלאה אתכם. הספר יצא בהוצאת זמורה, ביתן, מודן כשהם עוד היו ביחד, ובסה"כ הם נקראו אז מועדון קוראי מעריב. אם נוציא את הספר היום בסגנון הגופן והריווח בין השורות, יכיל הספר 700 עמודים. ובכלל, זו קריאה שניה.

ספר מורכב מאוד הספר הזה.

סטינגו, ההסבר לשם הזה בספר, בחור דרומי צעיר מווירג'יניה, החפץ להתפרסם כסופר. הוא מגיע לניו יורק, מתפרנס למעשה כסלקטור בהוצאת מקגרו-היל, המוציאה ספרי עיון ולימוד. הוא אמור לקרוא טקסטים הנשלחים אליו ולהחליט מה יראה  אור כספר. אין כאלה שנראים לו ובסוף הוא מפוטר בעילת אי-התאמה, נגיד. אז הוא מגיע לארמון הוורוד, זה שנצבע ע"י בעליו בעודפי צבע ורוד מהצבא. הצבע נמכר בזול והארמון הוא דירה גדולה בו החדרים מושכרים לבודדים. כבר בלילה הראשון חווה סטינגו זיון פראי מעל ראשו ותוך ימים הוא גם עד לזעם בלתי נשלט של נתן כנגד חברתו סופי.

מיהו נתן ומיהי סופי? השנה 1947, העולם מתאושש ממלחמת העולם השניה וכל מי שלא חווה את המלחמה מכלי ראשון, לא יודע מהו אושוויץ. סופי יודעת גם יודעת. היא פולניה שנולדה בקרקוב לזוג אקדמאים, אביה היה אנטישמי מוצהר וחיבר חיבורים בגנות היהודים, פרסם והתהדר בזאת. סופי נאלצה להדפיס את מה שאביה פרסם. בעצמה התחתנה עם אקדמי בן גילה וממנו שני ילדים יאן ואווה.

סטינגו מתיידד עם השניים, חווה את ידידותו החמה מנתן, לומד במשך הזמן על התמכרותו של נתן לסמים והתפרצויות הזעם שלו, ולומד על מה שעבר על סופי באושוויץ.

הספר מורכב מקורותיו של סטינגו, מחברותו עם הזוג, מקורותיה של סופי, ואט אט לומדים מהי בחירתה של סופי ובכלל בחירותיה, מה שמביא לסוף טרגי.

הספר אינו לינארי. פעם קורות השלישיה, פעם סיפורה של סופי ופעם האמת מאחורי התפרצויותיו של נתן.

מה שארע עם סופי באושוויץ פשוט שומט לסת.

לאביה של סופי לא עוזר שהוא אנטישמי, שפרסם מאמרים בגנות היהודים. הוא וחתנו נלקחים לאושוויץ וחוזרים לכדור הארץ כעשן. כשלוש שנים מאוחר יותר מגיעה סופי לאושוויץ עם ילדיה. כפולניה יש לה את הזכות הנדירה להחזיק מעמד עד שלושה חודשים. היהודים מובלים מיד לבירקנאו, המחנה הסמוך, מקום שריפת הגופות. מי שפוגש אותם הוא רופא יוצא דופן ביופיו, צעיר יחסית ושיכור יחסית. הוא אומר לסופי "תבחרי". היא צורחת, אבל בוחרת ביאן בן העשר. אווה נלקחת ואין כלל הוראה כזו לבקש לבחור. סתמי כל כך ומחריד.

סטינגו לא יודע כל כך על מוראות המלחמה, בן עשרים ושתיים הוא, במלחמה למד במכללה ועל הזוועות והמוות הקל למד מסופי, בעלת היופי הסלאווי, הבלונדי. נתן ממשיך לאהוב עד כלות ולהתפרץ עד כלות. שוב סטינגו לומד על אושוויץ, על אחד רודולף הס, מפקד המחנה, שסופי מובאת אליו כמתורגמנית, בהיותה שולטת היטב בגרמנית. היא מנצלת את המצב לבקש לראות את יאן, הנמצא במחנה הילדים. מאוחר יותר תבקש להכניסו לתוכנית "לבנסבורן" בהיותו ילד בלונדי יפה. תוכנית זו מאפשרת לאמץ ילדים בעלי מראה ארי אצל משפחות גרמניות. סופי מבקשת להצילו כך מהשמדה. הס מבטיח להפגישם.

אעצור כאן.

סופי לא מספרת הכל במפגש אחד. היא ונתן, שניהם כבני שלושים, אימצו את סטינגו כחבר צעיר. הוא כותב ספר, ממנו הוא מקווה להתפרסם ולומד על בחירתה של סופי, בהתחלה בנוגע לבתה ואחר כך לעשות מה שמתבקש כדי להוציא מהס הבטחה לראות ולהציל את יאן. הבחירה האחרונה שלה שומטת את השטיח סופית.

ספר שמותיר את הקורא בלא נשימה.

עיר הגנבים/דייוויד בניוף - להתרחק

היתה זו קריאת סת"ר. לא, לא הסתתרתי מתחת לשמיכה עם פנס. אני כבר מספיק גדול לקרוא מתי שאני רוצה. אז למה סת"ר? כי זו היתה קריאה של ספר תת רמה.

דייוויד בניוף המחבר מספר על משהו שקרה לסבו כשהוא מראיין אותו וסבו לב בניוב מספר על לנינגרד הנצורה ב-1942. צנחן גרמני צונח על לנינגרד, אבל מתברר שהוא מת. לב היה אחד מהפוגשים אותו בעיר קרה ונצורה, מוכת רעב ומופגזת לעיתים ע"י הגרמנים המכתרים אותה. כל מה שלב מצליח להוציא מאותו צנחן מת זו סכין הנתונה בנדן וניתן להצמידה לרגל וכך להסתירה. אלא שאתרע מזלו והוא נעצר ונלקח למעצר, שם הוא פוגש עוד עציר.

שני העצירים נלקחים בבוקר לתשאול ושם אלוף משנה אחד, פולקובניק בשפתם, מעלה בפניהם עילה להשארתם בחיים שהרי אחד, לב, בזז צנחן אויב והוא אך גנב קטן, השני, קוליה, הוא עריק מיחידתו. ומה ישאיר אותם בחיים? הוא זקוק לתריסר ביצים לעוגת הנישואין של בתו. ביצים בעיר שאין בה אוכל?

כאן נכנס לתמונה דיסני ויוצר סרט הרפתקאות זניח.

אז כן, לב וקוליה מקבלים ארבע מאות רובל להוצאות הדרך ויש להם חמישה ימים להשיג את הביצים. קוליה הוא חייל נאה, בטוח ודברן. לב הוא נער בן 17, צנום, יהודי וחובב שחמט. כל כך שונים שבטוח החברות תלבלב ביניהם והיא לא מלבלבת בהתחלה. אז הם יוצאים למשימה בסיוע מכתב המסייע להם לעבור בכל מחסום תשאול רק כדי לגלות כעבור חמישה ימים שהביצים שהם השיגו היו אך תוספת לביצים שאחרים השיגו. עבור הביצים האלה הם ראו לא פעם את המוות מול העיניים, אבל זה דיסני, לא?

רק פעם אחד צחקתי באמת כשלב וקוליה נאלצו לחזור הביתה ולשבת דקה לפני היציאה למסע השגת הביצים. מגיורא זינגר הסטנדאפיסט למדתי שיש אמונה טפלה אצל הרוסים לחזור הביתה לפני יציאה לכל מסע ולשבת דקה ואז לצאת שוב. אכן, תחקיר עמוק עשה בניוף.