מדובר השלושה סיפורים קצרים וכמה מכתבים שכתב פלובר. האם הם ראויים?
הראשון הוא לב תמים. בעיירה קטנה הגב' אובן נותרת ללא בעלה ועם שני ילדיה הקטנים, בן ובת. נכסיה אינם מספיקים והיא נותרת עם ביתה לאחר מכירת שאר הנכסים. לחייה נכנסת פליסיטה המשרתת וכך ממשיכים חייהם עד למותם של כמה, חלקם לא הוזכרו פה, כולל תוכי.
מה ערכו של סיפור זה? פשוט אפס.
השני הוא אגדת הקדוש יוליאנוס. הסיפור הזה עוסק בלידת הילד יוליאנוס, שהוריו אנשים מורמים מעם והילד, מטבע הדברים, מטופל בכפפות של משי, זוכה לחינוך ההופך אותו עד מהרה ללוחם ללא חת. וכמו בכל אגדה, המיקום לא ממש ברור, צבעים מתחלפים, הילד גדול ללוחם המרבה להרוג בעלי חיים וזקן עלום מודיע לו שיום אחד יהרוג את הוריו.
מן הראוי שפלובר ייקח כמה שיעורים מכותבי אגדות אמיתיים ולא יבלבל לנו את המוח עם הקשקושים שלו.
הסיפור השלישי הוא הורודיה. הורודיה היתה נסיכה יהודייה מבית הורדוס. הסיפור הזה בלית קריא לחלוטין באשר מובאות בו ציטטות מהברית החדשה והסיפור נקטע שוב ושוב בחצאי ורבעי עמודים של ציטוטים והסברים להם. מה בדיוק עבר לו בראש לפלובר?
החלק הסוגר בספר הוא של מכתבים שנשלחו מפלובר לכל מיני אנשים, לאמו גם. במכתב ששלח לסופרת ז'ורז' סאנד הוא אמר שסופר לא צריך להביע דעתו על כלום. אם כך, מדוע פלובר מטריד אותנו?
ספר מיותר מכריכה לכריכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה