ב-1985 החליט מאיר שלו לשלוח מאמר תגובה להארץ, בנושא כלשהו. עורך העיתון הציע לו לכתוב טור. הטור נקרא תנ"ך עכשיו והפך לספר.
שלו גדל במשפחה חילונית שהתנ"ך לא זר לה. מכאן ועד לספר הזה הדרך היתה יחסית קצרה ויחד עם הכתיבה הייחודית של שלו, בה יש לא מעט ציניות, הומור, ישירות וחכמה, הספר הזה מענג מאוד.
פרקים, יש לומר סיפורים, ידועים מהתנ"ך נפרסים על השולחן ונפרשים לגורמיהם. השוואות עם פוליטיקאים, לא נזכיר שמות, דאז עם מקביליהם מהתנ"ך, לא מותירים את אלה או אלה נקיים מקריצת עין. למשל, דוד המלך עם בקבוק המים החמים אבישג, שלמה המלך ואלף ואחת נשותיו, אם לכלול גם את המלכה התימניה. אלה לא היחידים. הממסד הדתי דאז יכול ללמד את המודרני כמה טריקים, כך גם אוחזי לחי החמור. ובאהבה כמו במלחמה.
אפשר לקרוא פרק פה, פרק שם. אבל די משעשע לקרוא הכל ברצף, רק קצת פחות ממאה ושבעים עמודים, ומה שלא עשתה המורה רבקה-בתיה-פנינה בתיכון, עושה שלו בחן בלתי מבוטל. נסו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה