ספרו זה, השלישי במספר של מאיר שלו, הוא הכי פחות "עמק" שלו וה"כפר" שלו יכול להיות בקלות כל כפר בריטי או אמריקאי, רצוי בריטי, עם מוזיקה מתאימה ברקע. מוזיקה נוגה, פסנתר, גיטרה, להקת זמרים, פה ושם טנגו סוער.
שלו רגיל לכתוב על העמק, עמק יזרעאל, על ירושלים, על המדבר. אבל הפעם זה בעיקר על אבהותו של הילד זיידה, סבא ביידיש. ילד סבא? אמו יהודית קראה לו כך משום שברגע שמלאך המוות יגיע לקחת את זיידה ויראה שזה ילד, יבין שטעה ויסתלק. זה אכן מוכיח עצמו ולא פעם אחת. בתחילה צחקו לשם, וילדים הם הרי עם אכזר, אבל בכפר כמו בכפר, מתרגלים לזר גם אם הוא מוזר. אלא שהשם של זיידה אינו הדבר היחיד המוזר בו, באשר לילד אחד שלושה אבות, לא מנישואי אמו, כי אם שלושה אבות, שלא ברור מי הוא האמיתי ממש. גם בזה לא נגמרה המוזרות, באשר גם לא ברור מהיכן באה האם, שהחליפה את האשה החוקית שהסתלקה, ומדוע היא צועקת בלילות, ובכפר שומעים הכל, עד שהתעברה, לא ברור ממי, כנאמר. לא שהיא גילתה, זה קל מדי, אבל בכפר בו הזר והמוזר הופך להרגל, עניין של הסתגלות, החיים ממשיכים וזיידה זכה מכאן ומכאן.
ארבעה חלקים בספר, כמו ארבעת הארוחות המופלאות אותן בישל האב יעקב, אחד האבות. את הארוחות למד האב לבשל מהפועל שלו, אסיר איטלקי נמלט. זיידה נהנה מארוחות נפלאות, מזביונה לקינוח (חלמונים, סוכר, יין מרסלה), מכלים מרהיבים לבנים על השולחן, כל פעם ביום הולדת אחר, ובינתיים שומע סיפורים על משפחתו.
דוק של אגדה אופף את הספר. גשם בעתו, פרחים מפוזרים אביב, יותר מזה לא צריך, אבל שלו יודע ללהטט בסיפור, למשוך אותנו אל נפלאות האוכל, הפרה רחל, מסתרי יהודית, האבות רבינוביץ', אצלו גרה יהודית עם פרתה, גלוברמן סוחר הבקר, ממנו חזרה הפרה לאחר שנמכרה, ויעקב שיינפלד, שמספר מעל הארוחות המופלאות את הסיפורים ומצטער שיעקב הוא השם שאין עמו כל מזל.
האסיר האיטלקי, המקבל שם ישראלי, יהושע, הוא גיבור החלק האחרון. יכולתו המופלאה לחקות שפות ותנועות אנושיות מאפשרות לו ללמוד לתפור, להכין מאכלים יהודיים היישר מתפוצת אוקראינה ובנוסף ללמד את יעקב שיינפלד לרקוד טנגו בחתונתו.
יהושע תופר שמלת כלה מופלאה, מלמד את שיינפלד לבשל ואף לרקוד טנגו בחתונתו, ועוזב כשבכיסו מסמכים חוקיים ושוב הוא שבוי איטלקי. השנה היא 1950, החודש הוא פברואר הנודע בשלג הכבד היחיד בכל ישראל.
האוכל בושל, המוזמנים נמצאים, השמלה נשלחה ליהודית, שתגיע לחתונה עם שיינפלד. ורק האקליפטוס, שלא מכיר שלג, אינו מצליח להשאר זקוף בחצר בשלג הנערם על ענפיו והוא מתמוטט.
ואלה המתעקשים לברר אצל זיידה מי בכל אביו, לא מצליחים לקבל תשובה והוא נותר שתוקי.
מקסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה