חשיפה עוסק באחד לואי, מורה. המורה לשעבר של אחד אלכסנדר, צייר נחשב בהווה. אלכסנדר מזמין את לואי לרטרוספקטיבה מציוריו בגלריה מקומית, בעיר שדה צרפתית. לואי אינו מבין גדול וכשהוא מתבקש לחוות דעה, הוא מודה שדעתו אינה נחשבת. אלכסנדר בכל זאת מבקש דעתו. מפה לשם מתגלה שאלכנסדר הצייר היה מעריץ לא קטן של המורה.
לאחר התערוכה מבקש הצייר להפגש ומהפגישה יוצאת הזמנה לצייר את המורה. כל הסיטואציה מוזרה, אבל המורה זורם. סדרת הציורים עוברת בשלום יחסית. אז מגיעה הזמנה לנסיעה משותפת לווינה. וינה? נסיעה משותפת? גם פה המורה זורם עד שהציור מתקדם מישיבה לשכיבה והלאה. אז מעלים עצמו המורה מזירת הציור באשר החשיפה נראית לו לא הכרחית ואפילו נתעבת במידה. בכלל, כל ההתפתחות וההתחברות לתלמיד לשעבר נראית לו פחות ופחות. אלכסנדר מקבל הכל בהבנה וממשיך הלאה.
תחשבו בוודאי שיש פה התלבטויות הרות גורל, גילויים סנסציוניים ויחסים שאינם ממין היחסים הראויים שבין מורה לתלמידו לשעבר. אז חשבתם.
הספר כולו חסר חשיבות על גבול בזבוז זמנו של הקורא. בלונדל כבר התגלה כסופר קטן מאוד והוא בהחלט מתאים לסדרות ספרים קטנות ולא נחשבות. תחשבו אם אפילו שעות קריאה ספורות שוות את זה. אני לא חושב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה