קנוט המסון נולד בנרווגיה ב-1859 ואת ספרו רעב פרסם ב-1890
בהיותו בן 31. ספר זה זכה לתפוצה נרחבת. בספר תיאורים מחייו שלו, חיי עוני מרוד.
הספר הוא נובלה של 176 עמודים בפורמט הקטן של שוקן. באותם
176 עמודים מספר הגיבור על ירידה איטית ומייסרת אל תהומות הייאוש. מטעות קטנה
בתאריך אצל מי שאצלו עבד כמנהל חשבונות הוא מפוטר ומוצא עצמו מתפרנס ככותב מאמרים
לעיתונים שונים.
נורווגיה היא היום מדינת רווחה עשירה. מצב כזה לא היה יכול
להתקיים בעידן בו כבר חושבים על מתן הכנסה בסיסית לכל בוגר, בלי לבדוק ובלי לחקור,
רק כדי לקיים קיום בסיסי מכובד. אבל אז, בשלהי המאה ה-19, לא היתה שום רשת ביטחון.
גיבורנו נאלץ לכתוב מאמרים, אבל הרעב מכרסם בבטנו וכשזה המצב, לכתוב הרי אי-אפשר
משום שהמוזות אינן פוצחות בשיר כשהקיבה מזמרת.
פה ושם נכתב מאמר, פה ושם נכנסים כמה כתרים, ארוחה טובה
נאכלת ואז יש כוח לשוב ולכתוב בתנאי שיש גם נר בלילה. אבל הירידה ממשיכה. המצב למאמר
ותשלום עליו לא תמיד עובד, גיבורנו נתפס לשקר וגניבה מתוך טעות של חנווני, לוקח
כסף לא לו, הולך לאכול סטייק ומיד מקיא אותו. גופו לא מסוגל לעכל, אולי לא מסוגל
לעכל שקר.
והירידה ממשיכה כשנדמה שכבר הסוף הגיע.
הספר הזה עורר הד בזמנו. לא בטוח שהוא היה עושה זאת היום.
לא שהספר לא מעניין, אבל 176 עמודים הנוגעים לנושא אחד, לייאוש אחד, לקדרות אין
קץ, התהודה היתה נבלעת בקדרות מודרנית זועקת אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה