ספר מתח קלוש, הנעזר בפסיכולוגיה בגרוש.
יוני בסקוב הוא בנה של אם המעבירה יומה בשתיית וודקה.
בהתאם, היא שרועה על הספה בסלון או על מיטתה בחדר השינה שלה. יוני בן 17, כחוש מתת
תזונה, חברו הטוב הוא שרקן והאדם היחיד אתו הוא בקשר הוא סבו האהוב הנרי.
את ימיו מעביר יוני בשומכלום, מבקר לעיתים קרובות את סבו,
שכבר אינו פעיל מרוב דלקות פרקים. הוא מאכיל אותו, מביא את הדואר והעיתון, מקריא
לו כתבות ומארח לו לחברה. הנרי מרוצה מהסידור, נותן לו כמה קרונות לדלק לאופנוע
הסוזוקי שקנה לו.
מאחר וזהו ספר מתח קשה לגלות פרטים היכולים להיות קלקלנים
(ספוילרים, בעברית). אבל פטור בלא כלום אי-אפשר. לכן אשתדל לרמוז כך שהתעלומה תגדל
ולא תקטן.
יוני בסקוב משועמם. יש לו אמא דפוקה, אבא לא קיים וסבא
אהוב. הוא לא אוכל ארוחות מסודרות, לא לומד וצריך להעביר את היום. בחודש יולי
מסוים וחם בנורווגיה, יוני יוצא למסע תעלולים אכזריים. ראשונה הוא בוחר לו תינוקת
בת שמונה חודשים, השכובה בעגלתה, נמה בניחותא בחצר. הוריה אוכלים בבית ללא קשר עין
ישיר עם בתם ולאחר מכן יוצאים להביט בתינוקת, רק כדי לגלות שהיא מגואלת בדם. באימה
מזדחלת ומתעצמת הם ממהרים להגיע לבית חולים, רק כדי לגלות שזה תעלול אכזרי והדם
אינו דמה. המשטרה מנסה לבין אם יש סכסוך פתוח, היכרות עם אנשים מוזרים וכך הלאה.
שניים הם זוג, הוא מבוגר יחסית וחולה ALS משתק. היא צעירה יחסית. פתאום דפיקה בדלת
ובחוץ צעיר מהודר ורכב הובלת נפטרים מהודר בחניה. זה כמו להזמין פיצה למישהו
שרוצים להתעלל בו, אבל אכזרי עשרות מונים.
שלישית היא מבוגרת בת 70, הזוכה מיד לאחר יום הולדתה למודעת
אבל בעיתון והרי היא חיה וקיימת. הסביבה כמרקחה. ההתעללויות מופיעות בעיתון,
פרופיל המתעלל נוצר, אבל כדי לערפל את הערפל עוד, תעלול אחד הלך רחוק מדי ולא בטוח
שיש רק מתעלל אחד. זה יספיק.
הכתיבה פשוטה לגמרי, אפילו פשטנית. ברור שהמתעלל רוצה
פרסום, שהוא בא מבית דפוק וכך הלאה. פסיכולוגיה בגרוש, כבר אמרתי. שום תחכום, שום
מריטת עצבים, בהחלט מתאים יותר לסרט מאשר לספר, מעביר את הזמן בטיסה ואז מטיסים את
הספר מהיד ונזהרים לא לפגוע באברך המתפלל במעבר.
שום בשורה לא מביא לנו המבשר ובכלל לא ברור על מה השם
המהולל. סתמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה