סיפור מופתי זה מובא לפנינו מאת כותב מופתי. היכנשהו כתב
צוויג על הצורך לנפות מהכתיבה שורות מיותרות ולהביא בפני הקורא סיפור מזוקק והדוק.
זה המקרה המופלא שלפנינו.
ויראטא הוא אדם שנודע באומץ, ביכולת להכריע מערכה. בארץ
כלשהי, השם לא חשוב, המלך מאוים ע"י אויב רב עוצמה ו-ויראטא נקרא להכריע את
המערכה, אכן עושה זאת, אך משלם מחיר כבד כשמתברר שהרג את אחיו הבכור שהיה בין לוחמי
הצד שכנגד. עובדה זו לא מניחה לו והוא בוחר להפסיק להלחם ולהפוך לשופט צדק. מלכו נעתר
לבקשתו אחרי שהכריע את המערכה הקשה.
שנים יושב ויראטא בכס השופט עד שיום אחד הוא נתקל באגוז
קשה: אדם שנתפס כרוצח, כנראה פעל מתוך אמוק, אלא שפנייתו לויראטא גורמת לו להטיל
ספק בעצמו. האם הוא באמת שופט צדק? האם צודק אותו חשוד ברצח, כשהוא אומר שלא ניתן
באמת לשפוט אדם אחר עד שלא מגיעים למקומו?
ויראטא הוא אדם ישר, אדם חושב, אדם המטיל ספק בכל "אמת"
והוא מחליט להחליף תפקידים. את ההמשך אניח והפרטים אשמיט לטובת הקוראים העתידיים.
ספרון קטן זה, רק 69 עמודים, מביא לפנינו עולם ומלואו. הרי
נקודת המוצא של ויראטא חיובית היא: לוחם מוערך, שופט צדק, ויחד עם זאת לא די לו
בזה. בכל אשר יפנה ויראטא לעשות החיובי יוכתם בשלילי. הכוונה טובה ומתקבלת בחיוב,
אך תמיד זה ייגמר באליה וקוץ בה.
כנראה שמותר אדם מן הבהמה רב הוא. האדם מסוגל לחשוב, להסס,
לשוב ולהפוך במחשבתו, לשנות כיוון כשצריך ואיכשהו בסוף זה נגמר רע.
האגדה הקטנה של צוויג פסימית וקודרת. כנראה שום דבר שיעשה
האדם לעולם לא יהיה טהור וזך, לא במחשבה ולא בביצוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה