לספר הגעתי עם ציפיות רבות. קוך הרי כתב את ארוחת הערב ובית
קיץ עם בריכה. הציפיות היו גבוהות וגם הביקורות לא אכזבו. ומה אני אומר? אני אומר
שכבר מזמן לא נתקלתי בכזה ספר ריקני, שאין בו ולא כלום.
מר מ' היקר עוסק לכאורה בסופר מזדקן ובשכנו. שכנו מספר את
סיפור על הסופר הגר מעליו בבניין, על משפחת הסופר ועל הקורות אותו עם הזדקנותו
וירידת קרנו. לכאורה, יש וקוך מספר על עצמו בראיה מבחוץ. לו רצה להראות דיוקן של
סופר מזדקן, הרי עלה הדבר בידו.
ובכל זאת, עד מהרה הסיפור יורד מהפסים, תרתי משמע. עלילות
משנה נכנסות ואני מוצא עצמי לא יודע כבר מיהו מי ולמה הוא בכלל כאן. הכריכה
האחורית גם מספרת שלא נפסיק לצחוק. זה מעציב אותי מאוד משום שאמירה כזו אומרת
שנקבל סיפור מאכזב, מאולץ, עלבון לאינטליגנציה ומבטיח הבטחות ריקות. הכל אכן כאן.
אין סיפור של ממש, מה שיש לא מתחבר לשום דבר, אין עניין והשעמום הולך וגובר.
עברתי על כל הספר והתאכזבתי מרה. זה לא קוך החד כתער, היודע
לאבחן מצבים אנושיים מעודנים ונסתרים. זה קוך מבולבל, נואש, מקושקש ונדוש.
קשה להבין מבקרים הרואים בספר הזה משהו. אני יכול להבין את
ההגעה עם הציפיות. אבל למה לשבח ספר סתמי שכזה, שברור שאין בו דבר? רק כי הוא החדש
של, מאת הסופר שכתב את, הסופר שכל ספר חדש שלו הוא הבטחה?
לא קראתי את אודסה סטאר, אבל יכולתי להבין מהמבקרים שזו
נפילה גדולה, שקוך מעבר לשיאו וכך הלאה. אני הייתי מעדיף שיזהירו אותי מהנפילה
הכואבת כל כך במר מ' היקר. אם לא הזהירו, הנה אני עושה שירות זה עבורכם.
ראו הוזהרתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה