יום שבת, 23 באוגוסט 2025

תמורה נאותה/מאיה ערד - המלצה רפה

איך מדרגים ספר בו יש כמה סיפורים? מכירים מכשיר כוח בפארקי משחקים, מכשיר בו יש להכות בתחתיתו בפטיש ואז יש לראות מה הניקוד המתקבל והניקוד הגבוה ביותר מבין כמה ניסיונות קובע למעשה את כוחו של המכה? כך יש למעשה לקבוע את ערכו של ספר סיפורים לפי הסיפור הקצר החזק והטוב ביותר. הדוגמה הידועה ביותר הוא ספר הסיפורים מוות בוונציה. סיפור קצר (מוות בוונציה) שנכנס לתודעת קוראי הספרים ושאר הסיפורים הקצרים נשכחו.

בתמורה נאותה יש שלושה סיפורים קצרים, הראשון נקרא אף הוא תמורה נאותה והוא עוסק באחת עליזה גרינליף, מתרגמת מקצועית, אפילו מקצוענית, מעברית לאנגלית. בתחילת הסיפור יש דו-קרב מילולי משעשע בינה לבין מזמינת עבודת תרגום, שמעט מהביטויים שתורגמו לא נראים לה. מכאן הכל מידרדר לשומכלום. עליזה נפגשת לפגישת תרגום עם גל, גל מתרגם מאנגלית לעברית ומבקש ממנה עבודת תרגום, אך מציין שהוא למעשה תפרן. ומה הלאה? מעט וכלום.

הסיפור השני, לימונדה, מתחיל דווקא בחמיצות. קרן ובועז מתכננים חופשה היכן שנהוג לתכננן חופשה בהרים בקליפורניה. הבת הבכורה מבריזה ברגע האחרון מהחופשה המשפחתית, אומרת שצריכה לבקר בברצלונה לפני היא מתחילה לימודיה באיטליה. הזוג נשארים עם אורי בת השלוש-עשרה. חדר זוגי שלם נותר מיותר ועוד מיטה במיטת הקומתיים בחדר הנוסף. ופתאום, בועז, שהסיפור נרשם מזווית הראיה שלו, לא לוקח בחשבון את טוב לבה של קרן אשתו, וזו מודיעה לו שאחותה הוזמנה לשהות אתם ליומיים בחופשתם משום שיש להם מקום. בועז נחמץ, אבל הנורא מכל עוד לפניהם. בסוף מגיעה הילה אחותה של קרן, בת הזוג שלה, כלבתם ובנם האוטיסט נועם בן התשע עשרה. מאחר והחדר הזוגי עכשיו שייך להילה וזוגתה, האם יישן נועם עם אורי בת דודתו באותו חדר? הלימונדה מתפרקת ללימונים ורק בסוף יש מעט שמפניה. האם הסיפור הזה יציל את הספר? מעיק ברובו וחוזר על מוטיב ידוע של ערד, שישראלים יכולים לעזוב את  ישראל, אבל הישראליות לא עוזבת אותם. מעיק מאוד.

התחלתי בוונציה ושוב וונציה. הסיפור השלישי הוא אביב בוונציה. הפעם מדובר באחת אביבה, סבתא צעירה בת חמישים ומשהו הבאה עם נכדתה בת הארבע-עשרה לוונציה. אביבה מחזיקה מעצמה אמנית ומומחית לוונציה. הן מגיעות לצייר יחדיו בעיר ולראות תערוכות, ואביבה גם מקווה לראות ולדבר עם יעל, חברה אמנית מוכרת.

מתח מלווה את הביקור בעיר. דברים לא תמיד מסתדרים ובתחילה כל ניסיון של אביבה לדבר ביחידות ובנחת עם יעל לא צולחים.

זאת יש לדעת: אביבה הגישה בקשה למלגה, שזו שהייה של חודשיים בוונציה בדירה של קרן מרילין גרוסמן. את ההמלצה למלגה הגישה יעל עבור אביבה ואביבה מנסה לברר מה קורה מאחר ולא קיבלה שום אישור לבקשתה.

בנוסף מתלווה אליה עלמה נכדתה, לא תמיד בהתלהבות. בסופו של יום ניחתות על ראשה של אביבה שתי מכות כואבות. זה, ללא ספק, הסיפור הטוב בשלישיה.

האם מכשיר הכוח מתחילת הסקירה הוכיח את כוחה של ערד לכתוב סיפורים קצרים? יש ניצנים לכך, אבל ימים יגידו.


 

יום חמישי, 21 באוגוסט 2025

כמעיין המתגבר/איין ראנד - מופת

יותר מארבעים שנה עברו בין קריאה ראשונה ומרשימה בספר הזה לקריאה שניה. הפעם זו גם קריאה וגם סקירה, אבל ראנד אינה רק סופרת, כי אם גם פילוסופית. לסכם את כל פילוסופיית האובייקטיביזם על רגל אחת, עדיף בפסקה אחת, ייראה כך: "אובייקטיביזם היא תורה פילוסופית אותה הגתה הסופרת האמריקנית-יהודייה, איין ראנד. האובייקטיביזם היא פילוסופיה הדוגלת בקיום מציאות אובייקטיבית שאותה על האדם לגלות על ידי שימוש בשכל, ב"אגואיזם רציונלי" כנגזרת של ערך החיים, שאותו כל אדם רציונלי צריך לקבל כאמת מידה לבחירותיו, בקפיטליזם ובעקרון אי-התוקפנות, לצד תמיכה ברעיון מדינת שומר הלילה. ברמה האישית האובייקטיביזם מעודד את האדם לעסוק ביצרנות ובהגשמה עצמית. "יצרנות", במישור הכלכלי, ו"הגשמה עצמית" במובן של יצירה והשקעה של כל פרט בהוצאה לפועל של כישוריו, בעיקר האמנותיים." (ויקיפדיה)

ומכאן לספר ובמרכזו כמה דמויות, הווארד רורק, פיטר קיטינג, דומיניק פרנקון (הבת של גאי פרנקון, הבוס של קיטינג), גייל ויינאנד ואלזוורת' טוהי.

רורק הוא האחד שלא יסמוך על איש, שלא אכפת לו מה חושבים עליו ושדעותיו שלו לדעתו הן הנכונות תמיד (כי זו למעשה הפילוסופיה של ראנד). בדרך כלל, בשלב הזה אני מתחיל לחשוב על דמויות טלוויזיוניות מתאימות. הסרט היחיד שהותאם לספר הופק ב-1949 וההפקה הבאה היתה פקיסטנית... מששברתי את הראש ולא מצאתי דמויות הולמות, שאלתי את בינה, דלת שלישית משמאל. היא הציעה את טימותי שאלאמה לרורק. זרמתי. שאלאמה הרי מתאים ובו בזמן לא מתאים לשום דמות. לוקחים אותו משום שהצעירים הם כוח, הם רוב צופים (קולנועי) ובולסי פופ-קורן ידועים.

הדמות הבאה היא פיטר קיטינג, הדמות הכל אמריקאית, הבחור היפה, המוצלח, השאפתן והממהר להשרף כמו זיקוק. הדמות שלו נמסרה לניקולס הולט.

הדמות השלישית היא של דומיניק פרנקון, הבת של גאי פרנקון, הבוס של קיטינג. דמותה נמסרה לאנה טיילור-ג'וי (אותה אתם זוכרים מגמביט המלכה).

הדמות הבאה היא של אלזוורת' טוהי, כלכלן, מבקר אדריכלות ידוע ומבקר אמנות בעיתון נפוץ, הבאנר. דמותו נמסרה לסטנלי טוצ'י.

האחרונה בדמויות היא של גייל ויינאנד, איל העיתונות הכלל ארצית ובמיוחד הניו-יורק באנר. דמות קרה וחסרת רחמים. זה לא יכול להיות אחר מקיליאן מרפי, שבאמתחתו הפיקי בליינדרז ואופנהיימר.

זהו. את השאר אשאיר לדמיון שלכם. עוד לא החלטתי אם זה יהיה סרט או סדרה.

ולסיפור. ראנד לא מבזבזת זמן רב לכן היא סופרת של מיל"ה. הספר, לו נכתב היום, היה תופס לפחות 700-800 עמודים, רצוי בכריכה קשה. ההוצאה צמצמה רווחים בדף והשאירה כריכה רכה ולא מתאימה. בכל מקרה, ראנד מספרת לנו על רורק הלעומתי, ששום דבר לא מעניין אותו פרט לאדריכלות הולמת, התרחקות מקישוטים מהעבר, רצוי יו(ו)ניים, מבנים שבהם השוהים יראו אור וירגישו אוויר. מה שנהוג בזמנו, שנות העשרים של המאה העשרים, היה לבנות בניינים שחזותם מכה בצופה ביופייה ופנימיותם קשה ואפורה. המזמינים לא ידעו מה הם רוצים והאדריכלים נהנו לתת להם חזות מהממת, כי המתחרים נושפים בעורף.

רורק הצעיר, בן ה-22, לא רצה להיות יוצר חזיתות כמו כולם ושנה לפני סיום הלימודים עף מלימודיו. הוא היה שרטט בחסד, הבין בהנדסה טוב מכולם וידע ליצור אדריכלות פונקציונלית וייחודית. בתחילה אכל מרורים. למרבה הפלא, מי שהכירו בו היו אדריכל מזדקן וכושל בשם קמרון, וחברו השאפתן קיטינג.

עד שיום אחד מישהו מזמין מבנה מאדריכל שאצלו רורק עובד. כרגיל זה מישהו שכיסו גדול, אבל ההבנה האדריכלית שלו קטנה. מנגד, כשיוצע לו, לבעל הכיס, המבנה הנכון הוא יידע שזה יהיה זה. רורק עובד אצל אדריכל ה"מבין" אותו כביכול. רורק נבחר מבין שאר השרטטים להציג בפני המזמין את ביתו, לאחר "שיפורים" של הבוס שלו, וההצעה לא התקבלה. רורק לקח עיפרון, שינה הכל חזרה למקור שלו בחמש דקות, המזמין לקח את רורק החוצה, נתן לו צ'ק ואמר לו לפתוח משרד משלו. זה קרה אחרי עמוד 100. לא קלה היתה דרכו, של רורק.

אבל מעבר לפרטים הקטנים והסיפורים, מדובר לא פחות מתזוזת לוחות טקטוניים שבהם ניו-יורק וכנראה העולם שוב לא ייראו אותו הדבר. האדריכלות המודרנית והפרקטית, הרי זה רורק, אל מול האדריכלות מעלת הגירה, הממוחזרת ונטולת הדימיון שזה קיטינג. ושוב, שני טיפוסים שאינם הולכים בתלם, רורק מול דומיניק קיטינג (פרנקון). ברקע בוחש בעניינים אלזוורת' טוהי העיתונאי, כי תמיד בחש ואינו יודע כיצד לנהוג אחרת ומזיק שוב ושוב לרורק. בסוף עולה גייל ויינאנד, איל העיתונות, וזוכה בקלות במי שכלל לא חשב לזכות, רק כי הוא רגיל לזכות במה שהוא רוצה. בסוף רורק מסכם את הספר, כי למעשה בשבילו התכנסנו.

עקרונות הספר מתכנסים בעמודים 474-478 ושוב בנאום ההגנה של רורק, על המעשה שעשה. כל זאת בעמודי הספר האחרונים, שם באה לידי ביטוי הפילוסופיה של ראנד.

אז כן, הספר מלא להג ומלל, משהו שאולי לא היה עובר בספרות העכשווית. אבל רק ראנד היתה יכולה להוציא תחת ידיה ספר מופת שכזה, התנגשות כבירה כזו בין גיבוריה, בעיקר האדריכל הלא מתפשר, איש העסקים ובעל אימפריית ה"באנר" וכמובן התולעת הארסית אלזוורת' טוהי, המחבל.

בסוף נשארה רק הדילמה האם הספר הקאלטי הזה יהפוך לסרט או סדרה. החלטתי שזו תהיה סדרה משום הנפח העצום של הרעיונות וההתפתחויות והדמויות העיקריות. הבמאי יהיה לוקה גואדנינו, שיש לו כבר ניסיון עם שאלאמה וגם עם טיילור-ג'וי זה יילך טוב. ההפקה תהיה של HBO.


 

יום חמישי, 14 באוגוסט 2025

שלושה סיפורים/גוסטב פלובר - להתרחק


 

מדובר השלושה סיפורים קצרים וכמה מכתבים שכתב פלובר. האם הם ראויים?

הראשון הוא לב תמים. בעיירה קטנה הגב' אובן נותרת ללא בעלה ועם שני ילדיה הקטנים, בן ובת. נכסיה אינם מספיקים והיא נותרת עם ביתה לאחר מכירת שאר הנכסים. לחייה נכנסת פליסיטה המשרתת וכך ממשיכים חייהם עד למותם של כמה, חלקם לא הוזכרו פה, כולל תוכי.

מה ערכו של סיפור זה? פשוט אפס.

השני הוא אגדת הקדוש יוליאנוס. הסיפור הזה עוסק בלידת הילד יוליאנוס, שהוריו אנשים מורמים מעם והילד, מטבע הדברים, מטופל בכפפות של משי, זוכה לחינוך ההופך אותו עד מהרה ללוחם ללא חת. וכמו בכל אגדה, המיקום לא ממש ברור, צבעים מתחלפים, הילד גדול ללוחם המרבה להרוג בעלי חיים וזקן עלום מודיע לו שיום אחד יהרוג את הוריו.

מן הראוי שפלובר ייקח כמה שיעורים מכותבי אגדות אמיתיים ולא יבלבל לנו את המוח עם הקשקושים שלו.

הסיפור השלישי הוא הורודיה. הורודיה היתה נסיכה יהודייה מבית הורדוס. הסיפור הזה בלית קריא לחלוטין באשר מובאות בו ציטטות מהברית החדשה והסיפור נקטע שוב ושוב בחצאי ורבעי עמודים של ציטוטים והסברים להם. מה בדיוק עבר לו בראש לפלובר?

החלק הסוגר בספר הוא של מכתבים שנשלחו מפלובר לכל מיני אנשים, לאמו גם. במכתב ששלח לסופרת ז'ורז' סאנד הוא אמר שסופר לא צריך להביע דעתו על כלום. אם כך, מדוע פלובר מטריד אותנו?

ספר מיותר מכריכה לכריכה.

יום רביעי, 13 באוגוסט 2025

בסוף מערב/בנימין תמוז - המלצה חמה


 

כשהתחלתי לקרוא את הספר התברר שזה האמצעי מטרילוגיית חיי אליקום, אלא שניתן לקרוא את הספר בנפרד וכך עשיתי.

אלי בן 29 ב-1953. יכולותיו רבות והוא מתרגם מאנגלית לעברית, מלמד כלכלה באוניברסיטה, עובד כעיתונאי ועוד מיני "זוטות" אותן הוא מקבל באקראי. הכל מצליח לו והוא לא חומד אף משרה שכזו.

יום אחד הוא הולך בסביבת מגוריו בתל-אביב ועובר בסביבת השגרירויות. לפתע צדה עינו הצעת עבודה ועד מהרה הוא מוצע עצמו כתיקונצ'יק בשגרירות נורדית כלשהי. מהר מאוד עולים על יכולותיו ומתפלאים שהוא תיקונצ'יק עם סרבל. מפה לשם, הוא מתאהב במזכירה הראשית הבלונדית הנהדרת נורה והיא בו. אלא שלעובדי השגרירות אסור להיות בזוגיות משום מה.

העלילה מתחילה כמשהו קישוני ועד מהרה מוצא עצמו אלי מפוטר ונורה מתפטרת בעצמה כדי להפוך לבת זוגו של אלי. היא בת 44 והפער לא מפריע להם. למי שזה כן מפריע זה לבתה מגבר כלשהו בעברה של נורה. הבת גרדה מגיעה לישראל לביקור ומבהירה לאלי שהיא רואה בקשר משהו פסול. אלא שעד מהרה היא עוזבת, נורה ואלי מפליגים לקפריסין, מתחתנים, מגיעים לטירה בפריז ומשם ממשיכים לסוף מערב, לספרד.

כסף לחיים הוא בעיקר ובכלל כספה של נורה. ועוברות עליהם הרפתקאות כמו היכרות עם זייפן תמונות, כשאחת התמונות שזייף מצויה כנראה גם בבית אביה אי שם בצפון הנורדי.

לא אמשיך לספר את פרטי העלילה הפיקנטית, רק אומר שאין ספרים כאלה יותר היום. הכתיבה נהדרת, העברית משובחת ונשמעת מודרנית לגמרי (הספר מ-1966). הספר התפרק לגמרי בזמן הקריאה, אבל לעלילה ההדוקה שלום.

יום שבת, 9 באוגוסט 2025

שני בנים למות/יעל דיין - המלצה חמה

זה ספר ראשון שאני קורא משל יעל דיין, בתו של הרמטכ"ל ושר הביטחון משה דיין, ואחותו הגדולה של אסי דיין. אפשר להמשיך עוד ועוד עם המשפחה הזו, עם היותה גם פוליטיקאית וגם... סופרת.

הספר הזה נכתב באנגלית ותורגם ממנה, לא ברור למה. העברית מיושנת, אבל יפה כל כך. ניתן גם לראות השפעה של פטריק מודיאנו על דיין.

משנכנסו הגרמנים לפולין, ממש בתחילת המלחמה, משפחתו של דניאל קאלינסקי נלקחה עם עוד משפחות יהודים. דניאל היה הקטן בן השש. הגרמני האחראי נתן ברירה בידי האב לקחת עמו בן אחד בלבד ומחולשת הדעת הוא בחר בחירה מחרידה באחד מהם, זה הצמוד לו, הבוגר יותר, שיילך עמו. הוא הבין שבכך הוא גוזר את דינו של הצעיר. דניאל הצעיר ניצל דווקא, שמואל והאם לא, ועל כך לומדים מהר בהתחלה. עם סיום המלחמה מגיע אחד יורם מהסוכנות, אך מבוגר מדניאל בשש שנים, חוקר אותו בקורות משפחתו ולא לומד הרבה מכך. הוא מציע לקחת אותו לישראל ומביא אותו לקיבוץ שלו, גלעד. קשר ידידות בל ייפרד נקשר בין דניאל ליורם ובהתבגרו, התגייס לצנחנים כיורם.

מנהג היה בבוקר ברדיו, ברשת ב' כמדומני, להקריא שמות ניצולים מזוועות הנאצים, כאלה המחפשים קרובי משפחה. יום אחד שומעת ידידה של דניאל על חיפוש קרובים של האב חיים קאלינסקי. האב אותר, שוב היה נשוי, בסוף הוא מגיע לישראל, ודניאל מקבלו כשברור שאין ביניהם קשר של ממש, בטח לא שפה משותפת, זה בעברית וזה בפולנית.

לדניאל חברות קרובה מאוד עם יורם, אך לא עם אף אישה אחרת קבועה. הוא גדל להיות גבר נאה  והציפיות רבות.

וככל שפעם אחת נטשו אותו באכזריות בחייו והנה נטישה שניה, כואבת לא פחות. עתה מסתובב דניאל בעולם ללא מטרה מוגדרת. מילא שהקשר עם אביו בהתחילה לא מתאפשר בגלל שפה, גם עם מכריו לא צולחים קשריו אף בעברית.

נראה שאת הספר הקודר והאפל הזה היה בקלות יכול לביים אסי דיין ולשחק בו את דניאל לא אחר מאשר בנו, ליאור דיין.

נוגע ללב וצורב עיניים.