דולורס קלייבורן/סטיבן קינג - המלצה

 

דולורס קלייבורן נשואה רע. בעלה שתיין וכשהוא גם אלים ומכה בה בגב באזור הכליות עם מוט, היא מכה בו בפניו עם בקבוק חלב מזכוכית. עובדה מפתיעה זו מתגלה בתשאול שלה בנגע למות המעבידה שלה ורה דונובן.

ורה דונובן היא המעבידה העשירה, המגיעה מדי פעם לבית הקיט שלה במיין, ארה"ב. סוכנת הבית היא דולורס הנאמנה והחרוצה. כל כך חרוצה ונאמנה שהיא גם מתוודה לפני מעבידתה על חייה בצל בעל אלים, הבוחר לממש את צרכיו המיניים אצל בתם המתבגרת.

דולורס, באופן מפתיע מאוד, בתשאול הנוגע למעבידה שנפלה ומתה במדרגות ביתה, מספרת באופן חופשי על מוות שגרמה לבעלה האלים שלושים שנה קודם לכן. היא כמעט בת שישים ושש וכבר לא חוששת להתוודות בפני שני השוטרים אנדי וננסי, אותם היא מכירה מאז ילדותם בעיירה בהם כולם גרים.

כשעתיים ישבו כולם, קלטת אחר קלטת נכנסת ויוצאת מהטייפ המשטרתי ודולורס אינה סותמת את הפה. בתשאול, שאין בו שאלות, היא מספרת עד שגרונה ניחר, מה שעבר עליה בצל בעל אלים, כשמעבידתה רומזת לה שבעלים כאלה באים והולכים, ושדולורס צריכה לתכנן את הליכתו. היא אכן מתכננת וגורמת לדבר לקרות.

לא ספר אימה נוסף משל קינג, אבל ספר הממחיש את יכולתו לספר סיפור קולח ומפתיע לא מניו יורק הנוצצת או קליפורניה זהובת השמש. העיירות הקטנות וצופנות הסוד הם לחם חוקו.

כשהמתים חזרו/אילן שיינפלד - המלצה

 

שיינפלד אוהב לעסוק בנושאים יהודיים, יותר מדויק, ביהודים המצויים לרוב שלא בישראל. שיינפלד, לרוב משורר, הוכנס לתודעת הקוראים עם ספרו הנהדר מעשה בטבעת. הנוכחי בא אחריו ועוסק במשפחתו שלו עצמו.

שרה ושלמה נישאו אי-שם בעשורים הראשונים של המאה העשרים, בנובוסליץ שבאוקראינה, אזור שהחליף כמה וכמה שליטים מכמה וכמה ארצות. לא שזה ממש שינה את הנוף, העיסוקים והיחסים בין היהודים לנוצרים בסביבתם. לזוג נולדו תריסר ילדים ולא כולם שרדו. מיכאל, מהאמצעיים, חטף בנערותו מכה בראש, מכה שגרמה לו לאבד את זכרונו, ובגיל 14 לערך נמצא ע"י זוג נוצרי נטול בנים. הם לקחו אותו לביתם ומשלא שב לו זכרונו, המשיכו לגדל אותו עם אחיותיו. אבל זה רק קמצוץ מהספר בן 631 העמודים.

רבות חלפו על שרה שלמה, זוג עסוק וחרוץ, יראי שמים. פרט לפרנסה היומיומית יש כמובן את עניין חיתון הילדים, היחסים בינם לבין הנוצרים, מלחמות וכובשים. שלושה חלקים לספר והראשון עוסק בהתבססותם של הזוג, הקמת הבית וגידול הילדים. החצי השני עוסק במוראות מלחמת העולם השניה, במצעד של היהודים למחנה טרנסניסטריה, הטבח שם וחזרת הניצולים לאין בתים ואין רכוש ואין כמעט משפחה.

בין לבין, שניים מילדי המשפחה מגיעים לדרום אמריקה ומתבססים שם, בעקבותיהם מגיע גם מיכאל שזכרונו שב אליו, הלך לחפש את משפחתו ולא עלה בידו לאתרם. הוא שמע על הצלחת היהודים בדרום אמריקה, פרו ואקוודור בעיקר, ונסע לשם, רק כדי להחמיץ את אחיו. בן נולד לו מאשתו האינדיאנית, שנאמר שהיא משבט יהודי קדום של שומרי שבת. הבן הוא סלומון, שבעקבות מות אביו ושריפת גופתו, עניין לא יהודי מעיקרו, הוא לוקח את האפר כדי לחפש את שרידי המשפחה באוקראינה, שאינם שם יותר. משם הוא מגיע לישראל. החלק השלישי בספר עוסק בעיקר בו.

החלק השלישי הוא חלק שאפשר לכנותו בעדינות משונה. לו יעובד הספר סרט, חלק זה הוא עם הגצים, הניצוצות וזיקוקי הדי-נור. סולומון הוא גיי. בחירתו לפזר את אפר אביו על בית הקברות בעיירה הגלילית בו גרות דודותיו, גורמות לתחיית מתים המונית, בין השאר של שרה ושלמה סבתו וסבו. כמו בחצרות מוכרות אחרות, עד מהרה באים כל החלכאים והנדכאים לבקש מזור מידיו של המשיח המופלא, שאכן מרפא. אבל משיח וגיי?

אז בסוף ולאחר תלאות, גם זוג תאומים נולדו, גם בית מקדש בעלות שרק תרומה של מיליארדר מאפשרת. ושלום על ישראל. באמת. אולי החלק השלישי משונה, אבל יהודי. משונים אנחנו, לא?

בחייו האמיתיים שיינפלד גיי. זוג ילדים נולדו לו מפונדקאית. שם הילדים כשם  התאומים שנולדו לסלומון. משונים אנחנו, לא?

נמסיס/פיליפ רות - המלצה

 

זהו ספר מצטבר, כפי שאני אוהב לציין. לא תבינו את חשיבותו עד לאמצעו ואפילו יותר מכך.

השנה היא 1944, המקום הוא נוארק, ממש בפאתי ניו-יורק, במיוחד באזור בו ריכוז מוחלט של יהודים. גיבור הספר הא המורה להתעמלות, אחד באקי קנטור. קנטור הזה סיים לימודיו כמורה להתעמלות בהצטיינות בקולג' ובא ללמד בבית הספר בנוארק. הזמן המדויק הוא יולי, האוויר רותח מחום ויש להשגיח על מגרש ההתעמלות בו הילדים מבלים את הקיץ. המשגיח הוא באקי קנטור בן ה-23.

קנטור הוא בעל ליקוי ראיה המצריך משקפיים עבים. זה מנע ממנו גיוס לצבא ולחימה באירופה הנתונה במלחמה נוראית. חבריו הטובים  נשלחו לאירופה. הוא מורה להתעמלות, ילדים נתונים להשגחתו והנה פורצת מגפה נוראית, הפוליו. שוב ושוב מדווחים העיתונים והרדיו על נפגעים חדשים מדי יום, אחד מהם אלן בן השתים-עשרה, אחד התלמידים המוכשרים והאהובים על קנטור. מחלה קצרה, שהיה בריאת ברזל ואז מוות. האבל קשה ונוראי, עוד תלמידים נפגעים מדי יום.

מרשה, חברתו של באקי קנטור, נמצאת במחנה קיץ בהרי הפוקונו, כמאה קילומטר ממערב לנוארק. היא מתחננת לפניו שיבוא להיות שם מורה ויתרחק מנוארק והפוליו. הוא משתכנע רק כשהוא חושב להתארס לה ומגיע למחנה.

במחנה הכל כשורה, מזג האוויר נפלא, מאתיים וחמישים ילדים ובני נוער נהנים ממחנה קיץ ואחר הנערים, דונלד, מנסה להרשים את המורה החדש בקפיצות לבריכה. המורה בעיני דונלד מרשים בהליכתו הגמישה, באחריות הבוקעת ממנו, בדיבורו.

ופתאום, כמו משום מקום, דונלד האתלטי קם באמצע הלילה וכל הסימנים מצביעים: פוליו. מקרה ראשון שלאחריו המחנה נסגר, תריסר תלמידים נוספים חלו ודונלד עצמו מת. באקי קנטור מתעקש להיבדק למרות שלכאורה אין סיבה לכך. התוצאה מצביעה על היותו חיובי. זמן קצר לאחר מכן חלה בעצמו, נותר נכה, אין מרשה,  אין חיים, יש אשמה אינסופית.

את קורותיו מספר תלמידו, שחלה אף הוא ונותר נכה קל.

רות מנסה ומצליח לשרטט דיוקן צעיר אחראי, אדיב, אהוב. האתלט שהאמריקאים אוהבים כל כך, שהילדים רואים בו דמות לחיקוי, חיקוי צורה ההליכה שלו, הצרחה כשהוא הודף רומח, האחריות, המשמעת. כמעט אגדה. וכשבאגדה אתלטית, כמו כל אגדה אתלטית, הפגיעה בשרירים פוגעת בכל תחומי החיים.

סיפור קשה.

אשת הפיראט היהודי/אילן שיינפלד - המלצה חמה

כמעט 500 עמודים עוברים ביעף ואני חושב האם זו טלנובלה מרוקאית? טלנביילה ימית? מה זה בדיוק? בשני העמודים האחרונים אני למד כי זו אינה המצאה, לפחות לא המסגרת הכללית. היו דברים מעולם.

עכשיו למסגרת.

ב-1492, חוץ מזה שקולומבוס היהודי המומר גילה את אמריקה, גילה ממש, בספרד החליטו שדי להם מהיהודים והעיפו אותם לכל הרוחות. לא שהם היו מקוריים במיוחד. היהודים שעפו פנו להיכן שיכלו ואלה שלא היה להם ממון לנסוע רחוק, נסעו דרומה בכללי למרוקו. לשם הגיעו גם בני משפחת פלאח, שיהדותם היא אמונתם העמוקה והם לא רצו המרה, גם לא בשער טוב.

כשנולד שמואל, הבן הראשון מהשניים, העיד אותו אביו להיות רב. שמואל קיבל את שמו כשמואל ההוא מהתנ"ך משום שכמו ההוא גם הוא נולד נימול. זה קדוש ומיוחד. שמואל אכן הלך בגדולות, היה רב, זימר זמירות שכבשו לבבות והיה גם פיראט רך לבב. שדד ונטה לא להרוג. כשנולד יוסף, האח הצעיר, אז נולד. לא ציפו ממנו לדבר, אבל הוא היה נועז וקשוח, הרבה יותר הגיוני מאחיו הבכור, אבל חמום מוח. לפיראט זה מתאים.

עכשיו תשאלו למה פיראטים. אז ככה: זוכרים את הספרדים, שהעיפו את היהודים? אז כעניין נקמה האחים החליטו שהם יהיו פיראטים וינקמו בכל ספינה ספרדית המשייטת בים התיכון, ולמה להתקטנן, גם באטלנטי.

עכשיו, זוכרים טלנובלה? אז שאלה במתמטיקה: יש בור ולתוכו נפל חילזון. עומק הבור עשרה מטרים. החילזון מצליח בכל יום לזחול מעלה שני מטרים, אבל בלילה כשהוא נח הוא חוזר וגולש מטר מטה. כעברו כמה ימים יצא מהבור? כמה שמואל, כל חייו המתקרב לנקמה וזו הצליחה ברגע האחרון לחמוק ממנו.

שמואל ניסה בדרכים דיפלומטיות לסייע לסולטן מרוקו להתחזק אל מול אחיו החמדנים. הבטיח צי חזק, הבטיח בריתות, הבטיח עולם ומלואו, אך שוב ושוב חמקה ההצלחה ממנו. אחיו יוסף חרק שיניים, אך הבכורה אינה שלו ותואר השגריר והשליח לא ניתנו לו. בהמשך גם הולנד בתמונה, גם פורטוגל, גם בריטניה ולקינוח ג'מייקה.

ומה עם אשת הפיראט? טוב שנזכרתם.

מאליקה, זו שמה, ג'ינג'ית לוהטת נועדה לשמואל. שמואל היה חובב בולבולים וטען תמיד שהאחת טרם הגיע, למי ששאל. והיו ששאלו. אבל היו אלה זמנים מסודרים. אם שמואל חושב לפעול למען הסולטן ולהיות רב בקהילת היהודים ומנהיגם, הנה הכלה. אל מול מאליקה הוא דווקא לא התקשה להתקשות, אבל התברר שהוא עקר. פה ושם עוברים שנים, לאחיו כבר שני בנים. אומרים שלכל מלח אישה בכל  נמל, אבל דווקא לאישה, זו המבינה שבעלה עקר, מחליטה לקחת את הגנן לניסוי כלים. העניין מצליח. האהבה פורחת, המוזיקה רועמת ובפרק הבא תבינו מה ג'ינג'ית מסוגלת לעשות.

בינתיים נער בן שתים-עשרה נשלח לעבוד באניה של שמואל פלאח וזה מבטיח להגן עליו. איכשהו גם הגנן המזריע, אבל לא בגן, מגיע לספינה והשמחה רבה. שמואל חובט בגנן, גם מאליקה האישה מגיעה לספינה מחופשת למלח ובלילה שמואל הקברניט-רב-פיראט נרדם ובידיו הנער שנשלח להיות תחת חסותו.

כך עוברות מההתחלה לסוף כארבעים וקצת שנים. בכורו של שמואל אינו מזרעו והשני שלו בא כששוב לא התקשה להתקשות ובמעשה אינוס הוציא ממאליקה בן נוסף.

ומה עם הפרנסה? שמואל רב החבלה, ממש ככה בספר, הוא זה המקרב ומרחיק, מבטיח וחוזר ומבטיח, שוב חוזרים ומאמינים לו, שוב מעניקים לו ספינות והוא חוזר ונכשל. למה קראו לו שמואל ולא נחום תקום?

ומאליקה? טוב ששאלתם. בסוף היא נשארת עם יעקב בכורה, ילדה הטוב, מוכרת את הבית באמסטרדם לאחר מות שמואל ומתרחקת מהקהילה היהודית החונקת. עם שניים מצוות בעלה הנאמנים לה היא מרחיקה לג'מייקה עם מפה מסתורית.

מה השאיר שם כריסטופר קולומבוס? אוהו.

 

כשנשארנו לבד/אלון אלטרס - המלצה

 

בשמו של אלון אלטרס נתקלתי בתרגומי הטטרלוגיה החברה הגאונה של פרנטה. כמשורר וכסופר לא נתקלתי בו מאז. ופתאום הספר הזה.

הספר הזה מהווה רישום חייו של אלון אלטרס, אם כי אינו ביוגרפיה של ממש. נקודת ההתחלה של הספר היא במותה של אמו מאריצ'יקה. המשפחה גרה בגבעתיים ופתאום נותרים אלטרס ואביו לבד בדירה. האב הוא מסוג האבות המתבטאים יותר בעבודה מאשר בבית. אם נוסיף לכך את העובדה שלמרות שעלה מרומניה לפני שלושה עשורים בערך, עדיין לא ממש שלט בעברית. השנה היא 1986, אלון בן 26, סטודנט באוניברסיטת ת"א.

דרכי האב והבן מתפצלות. אלון גר בת"א עם חברתו והאב עובר לגור עם אלמנה בת"א אף הוא כך שהדירה בגבעתיים נותרת ריקה. הצעת עבודת מאסטר ושנה על מלגה באיטליה מרחיקים את אלטרס אף יותר מהאב, לא ריחוק שמעיק על מי מהם.

אלטרס יודע לכתוב והכתיבה זורמת ממנו ללא שומנים ותאורים מיותרים. הוא מעדיף להמשיך ולהתפתח בערוץ האיטלקי, מוצא את חייו שם ורק בגיל 46 ולאחר שני גירושים, זוכה בבנו הראשון.

אביו של אלטרס כבר בבית אבות בעג'מי שביפו. מראה הים מבית האבות מזכירים לו את בוקרשט, אבל זה הטשטוש. בסיום אלטרס מבקר את אביו, מראה לו את תמונות בנו בן החצי שנה ומספר לו שהוא כבר מנהל סניף בנק סוף סוף. האב מעריך יותר מנהלי סניף בנק ממרצים לשפות באיטליה.

בסה"כ סיפור יפה.