בוצ'רס קרוסינג/ג'ון ויליאם - לא חובה

סטונר הוא המגנום אופוס של ויליאמס. אם לא די בכך, אחרי קריאת הספר אותו אני מבקר עתה וקריאת אוגוסטוס, ויליאמס הוא סופר של ספר אחד. ספר נפלא, אבל אחד.

לו צוויג היה עורך את ספרו של ויליאמס, הקיצוץ היה מגיע לכדי שני שליש. צוויג הרי כתב בהרחבה אודות הקיצוץ האכזרי בטקסט, כך שהקורא יקבל בדיוק את מה שהוא צריך לקבל. במובן הזה ויליאמס הרבה ללהג עד אובדן חושים, שלא לצורך ובטח ללא טעם. זה, כשבידו דרמה אמיתית, אבל לרוב קצת לא מובנת ולא הגיונית עד סופה. הרי לא מדובר בספר מתח, שם היגיון ורהיטות הם כאבן ריחיים על הצוואר.

מהו הספר שלפנינו? האם זהו רומן חניכה? ספר על גורל אכזר?

ויליאם אנדרוז למד שלוש שנים בהרוארד כשעוד השתמשו בעששיות ולא בכל מקום היתה רכבת, אם למקם היכנשהו את העלילה בציר הזמן. הוא בנו של כומר אוניטרי, שזה מבחינתנו כומר שלא משנה מאיזו עדה. אנדרוז מגלה שהרוארד ואבא כומר אינם יחדיו כוס התה שלו. גולני אולי כן. הוא אורז פקלאותיו ופונה מערבה ודרומה לקולורדו, לעיירה בשם בוצ'ר'ז קרוסינג, למכר של אביו, מקדונלד. מיהו מקדונלד זה? המקדונלד הזה עוסק בסחר עורות בופאלו. משמגיע אליו אנדרוז ומציג עצמו ורצונותיו, מקדונלד אומר לו שיגש לאחד מילר ויראה מה אפשר לעשות. אנדרוז עלם צעיר בן 23, ירש כאלף וארבע מאות דולר והוא תאב הרפתקאות וזריית הכסף לכל רוח. מילר אומר לו שבשש מאות דולר הוא מארגן לו צוות וציוד ליציאה להרים. מה יעשו שם? יטבחו בבופאלו ומעורותיהם יתעשרו. סטנדרטי. כך מצטרף למסע צ'רלי הוג, המלווה הנצחי של מיל, ופרד שניידר, המקלף המומחה של בופאלו מתים מעורותיהם.

מילר זוכר מקום משובח לעדרי בואפלו בהרים, הצוות יוצא למסע באוגוסט, אבל המסע מתארך ובופאלו אין. כשאלה נמצאים כבר בהרי הקולורדו, העדר מונה כמה אלפים והסיכוי להתעשר רב. הטבח מתחיל, מילר מתעקש להרוג עוד ועוד, שניידר מפציר בו לחזור, ההתעקשות של מילר עולה להם בהגעה של חורף, הם נתקעים בהרים לחצי שנה, הם ואלפי עורותיהם. כדי לקצר עניין, זה עולה להם ביוקר. השיבה לבוצ'ר'ז קרוסינג טראומטית. דברים רבים השתנו וההשפעה עליהם קריטית מכל בחינה שהיא.

הדרמה גדולה וג'ון ויליאמס הוא לגמרי האדם הלא נכון לטפל בכך. דמויותיהם של משתתפי המסע לגמרי חד-מימדיות, לא ברור בכלל למה אנדרוז בחר לקחת על עצמו מסע כזה, מהיכן בכלל שמע על זה ומה בדיוק חיפש שם. גם החזרה סתמית לגמרי, למרות דרמטיות החומר.

ניכר כי ויליאמס לא יודע להגיע לנקודה. עוד ועוד להג רק גורם להחטאה, למיאוס, למסמוס הדרמה. למרות שעל אנדרוז נבנה לכאורה הסיפור, דמותו די שולית, מעשיו נכפים עליו, אין קתרזיס מהם, גם אהבה אין ממש בסוף, למרות הפוטנציאל.

החטאה גורלית.

סטונר/ג'ון ויליאמס - המלצה חמה

בן כפר, בתחילת המאה הקודמת, הבא ללמוד באוניברסיטה חקלאות וגומר כפרופסור לספרות נשמע קצת תלוש ולא רציני. אבל סטונר הוא ספר הממחיש את האפשרות הזו בצורה משכנעת לגמרי. למעשה, זה ספר נפלא ותיכף תבינו למה.

ויליאם (וילי, ביל) סטונר הוא בן כפר קטן, בן יחיד לאב ואם חקלאים קשי יום, מסוג החקלאים שהחלו לעבד אדמה דשנה ואילו זו חרבה במשך הזמן והפכה את יכולת ההתפרנסות ממנה לקשה יותר ויותר. האב מחליט להמיר את חסכונותיו לשכר לימוד לבן באוניברסיטת מיזורי. הבן נשלח לגור אצל קרובי משפחה בסמוך לאוניברסיטה. המטרה: ללמוד חקלאות ולשוב לכפר על-מנת ליישם את הידע הנרכש. במסגרת לימודי החובה, שאינם לימודי חקלאות, נחשף ויליאם סטונר ללימודי ספרות, מבין במבוכתו כי רבה עד כמה הוא לא יודע, אבל נמשך לזה בחבלי קסם. כדי לקצר סיפור ארוך, סטונר ממיר את לימודי החקלאות בלימודי ספרות, מסיים את לימודיו בתואר בספרות וממשיך הלאה למגינת לבם של הוריו. הוא לא מביט אחורה באהדה לחייו כחקלאי. הוא כן מביט קדימה לעולם שנפתח לפניו וכלומד ומלמד יסודי הוא מוצא שם (באוניברסיטה) עולם ומלואו.

בגיל 25, בעוד הוא אך עושה צעדיו הראשונים באוניברסיטה כמלמד, הוא נחשף במסיבה הנערכת אצל הדיקן אל נערות הסביבה. אחת מהן, אדית, בתו של בנקאי, כזו שחייה עוברים עליה בנעימים, מלבישים אותה ומאכילים אותה ואין ממנה שום דרישה מעשית, מוצאת חן בעיניו של סטונר. זה נגמר בחתונה, אבל נחת אין בנישואין אלה.

288 עמודים מבטיחים כי יותר מדי להג לא יהיה בספר הזה. להג אכן אין, תאורים מיותרים גם לא, אבל עונג רב בקריאה יש ויש. סטונר נדמה כאדם הנמצא במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, חי חיי נישואין לא נכונים ובכלל, נדמה שהולך במקביל לחיים שיכלו להיות לו באמת. אלה שזה רק נדמה כך. בחייו האקדמיים הוא משקיע את כל נשמתו, הולך קדימה בתפקידו כמורה, משקיע במחקר, משקיע בתלמידיו ונחשב למורה אהוד. בחיי הנישואין הוא מאבחן כשלון די מהר, אבל לא מפרק את נישואיו. יש קוראים שלא יבינו איך הוא ממשיך כך עם אשה הממררת את חייו, אבל הוא חי בתקופה שחיים ארורים אינם מפורקים סתם כך ואילו האקדמיה ממלאת את כל עולמו.

מתח קבוע נשמר לכל אורך הספר. הקורא רוצה לדעת עוד ועוד, להשתתף בדילמות העוברות על חייו של סטונר, לראות כיצד יגמרו חיים אלה, שייתכן ואור רב אין בהם. גם כשמוצעת פרישה מכובדת בגיל 65 סטונר דווקא מעדיף להמשיך בחיי האקדמיה, אבל תוכניות הן הרי בסיס לכל שינוי.

ספר חם, מענג ומומלץ בכל פה.