סטונר הוא המגנום אופוס של ויליאמס. אם לא די בכך, אחרי
קריאת הספר אותו אני מבקר עתה וקריאת אוגוסטוס, ויליאמס הוא סופר של ספר אחד. ספר
נפלא, אבל אחד.
לו צוויג היה עורך את ספרו של ויליאמס, הקיצוץ היה מגיע
לכדי שני שליש. צוויג הרי כתב בהרחבה אודות הקיצוץ האכזרי בטקסט, כך שהקורא יקבל
בדיוק את מה שהוא צריך לקבל. במובן הזה ויליאמס הרבה ללהג עד אובדן חושים, שלא
לצורך ובטח ללא טעם. זה, כשבידו דרמה אמיתית, אבל לרוב קצת לא מובנת ולא הגיונית
עד סופה. הרי לא מדובר בספר מתח, שם היגיון ורהיטות הם כאבן ריחיים על הצוואר.
מהו הספר שלפנינו? האם זהו רומן חניכה? ספר על גורל אכזר?
ויליאם אנדרוז למד שלוש שנים בהרוארד כשעוד השתמשו בעששיות
ולא בכל מקום היתה רכבת, אם למקם היכנשהו את העלילה בציר הזמן. הוא בנו של כומר
אוניטרי, שזה מבחינתנו כומר שלא משנה מאיזו עדה. אנדרוז מגלה שהרוארד ואבא כומר
אינם יחדיו כוס התה שלו. גולני אולי כן. הוא אורז פקלאותיו ופונה מערבה ודרומה
לקולורדו, לעיירה בשם בוצ'ר'ז קרוסינג, למכר של אביו, מקדונלד. מיהו מקדונלד זה?
המקדונלד הזה עוסק בסחר עורות בופאלו. משמגיע אליו אנדרוז ומציג עצמו ורצונותיו,
מקדונלד אומר לו שיגש לאחד מילר ויראה מה אפשר לעשות. אנדרוז עלם צעיר בן 23, ירש
כאלף וארבע מאות דולר והוא תאב הרפתקאות וזריית הכסף לכל רוח. מילר אומר לו שבשש
מאות דולר הוא מארגן לו צוות וציוד ליציאה להרים. מה יעשו שם? יטבחו בבופאלו
ומעורותיהם יתעשרו. סטנדרטי. כך מצטרף למסע צ'רלי הוג, המלווה הנצחי של מיל, ופרד
שניידר, המקלף המומחה של בופאלו מתים מעורותיהם.
מילר זוכר מקום משובח לעדרי בואפלו בהרים, הצוות יוצא למסע
באוגוסט, אבל המסע מתארך ובופאלו אין. כשאלה נמצאים כבר בהרי הקולורדו, העדר מונה
כמה אלפים והסיכוי להתעשר רב. הטבח מתחיל, מילר מתעקש להרוג עוד ועוד, שניידר
מפציר בו לחזור, ההתעקשות של מילר עולה להם בהגעה של חורף, הם נתקעים בהרים לחצי
שנה, הם ואלפי עורותיהם. כדי לקצר עניין, זה עולה להם ביוקר. השיבה לבוצ'ר'ז
קרוסינג טראומטית. דברים רבים השתנו וההשפעה עליהם קריטית מכל בחינה שהיא.
הדרמה גדולה וג'ון ויליאמס הוא לגמרי האדם הלא נכון לטפל
בכך. דמויותיהם של משתתפי המסע לגמרי חד-מימדיות, לא ברור בכלל למה אנדרוז בחר
לקחת על עצמו מסע כזה, מהיכן בכלל שמע על זה ומה בדיוק חיפש שם. גם החזרה סתמית
לגמרי, למרות דרמטיות החומר.
ניכר כי ויליאמס לא יודע להגיע לנקודה. עוד ועוד להג רק
גורם להחטאה, למיאוס, למסמוס הדרמה. למרות שעל אנדרוז נבנה לכאורה הסיפור, דמותו די
שולית, מעשיו נכפים עליו, אין קתרזיס מהם, גם אהבה אין ממש בסוף, למרות הפוטנציאל.
החטאה גורלית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה