בלזק/אנרי טרויה - אי המלצה

מפרי עטו של בלזק קראת מס' ספרים, רובם בלתי נסבלים. אהבתי את אז'ני גרנדה, קראתי פעמיים את אבא גוריו, בפעם הראשונה כספר חובה בתיכון ואהבתי, בפעם השניה לאחר כארבעה עשורים וטחנתי חצץ. עוד קראתי ונטשתי את עור היחמור הטרחני והמשעמם ואת אשה בת שלושים, טרחני ומשעמם אף הוא.

הניסיון שלי עם הספרות הצרפתית, האהובה עלי מאוד, עשיר. האהוב עלי הוא אמיל זולא, שביוגרפיה שלו נכתבה אף היא ע"י אנרי טרויה, כמו הביוגרפיה שלפני, הביוגרפיה על בלזק. הביוגרפיה על זולא היתה מרתקת כאיש עצמו וכתביו המופלאים.

בלזק הוא חתיכת טיפוס. הוא נולד ב-1799. עד מותו בגיל 51 עולל מעללים רבים, היה סופר פורה ואף ניסה להיכנס לפוליטיקה. הביוגרפיה שחיבר טרויה מייגעת בדיוק כמו חייו של בלזק וספריו.

משפחתו של בלזק לא היתה מהעשירות, אבל היו לו חיים נוחים עד אשר החליט להיות סופר ונטש את לימודי המשפטים. בתחילה כתב תחת שמות-עט וכשכבר כתב בשמו, היו עליות ויותר מורדות. תמיד חתר לאופוס מגנום, היצירה הגדולה שלו, שתטביע חותם בעולם הספרות. אבל בלזק אהב באותה נשימה, למרות המטר-שישים שלו, גופו העגלגל ושיניו הפגומות, תכונות שטרויה מציין שוב ושוב, נשים עשירות ובעלות השפעה. בלזק אכן היה אדם קל דיבור, משעשע, שופע רעיונות ובן לוויה חובב לבוש הדור ומעגלים חברתיים מהם ניתן להפיק תועלת. פריז היא אכן מרכז לכל אלה.

אבל אליה וקוץ בה. הספר מייגע מאוד כמו חייו הקופצניים של בלזק. שוב ושוב הוא מסתבך בחובות, מסתכסך עם מו"לים ועיתונאים, עובר ממאהבת למאהבת טרם נפרד מהמאהבת הקודמת, נושים רודפים אותו והוא מתפרש בכתיבה על פני מספר ספרים, לא תמיד גומר אחד כדי להמשיך בשני.

מעייף.

אבא גוריו/אונורה דה באלזאק - המלצה רפה

כן, אני מהדור שהוכרח ללמוד את הספר הזה בתיכון. לא, לא זכרתי דבר מהספר, רק שאהבתי אותו. אפילו לא זכרתי שאחת הדמויות המפורסמות, רסטיניאק, באה מהספר הזה.

עכשיו באה לה מין מחשבה שכזו: מה בדיוק עבר בראשם של האחראים במשרד החינוך כשהחליטו שזה ספר חובה? האם עשו זאת כלאחר יד בבואם לבחור ספר מפורסם מהספרות העולמית, והיו רק ספרים עבים ומלאי להג רוסי או דקים וניחוחיים מהספרות הצרפתית? אם כך בחרו, עשו עבודתם קלה ולא נאמנה. הספר הזה אמנם מייצג, אבל לא ממש טוב. טוב היו עושים אילו בחרו ספר מספריו המשובחים להפליא של אמיל זולא.

מה למדו דורות של תלמידים מהספר, שאהבה נקנית בכסף, שתמיד יהיה פער דורי ולבסוף הורים יסבלו מילדיהם, שמיושר עוד לא הרוויח איש שקל ובטח לא קנה בזה ליטרת בשר? אכן, ספר "חינוכי" לתפארה. לא שחינוכי הוא עניין חינוכי, אבל אבא גוריו הוא ממש הדוגמה הלא נכונה לספרות זרה מהוללת.

גברת ווקה מתפרנסת מביתה. ביתה הוא אכסניה בה גרים בקביעות אנשים קבועים שידם אינה משגת משהו טוב יותר, אבל משגת מספיק טוב לחדר, ארוחות קבועות ושירותים קטנים אחרים. ברגע הגיענו לביתה נמצאים שם 18 אורחים קבועים, בהם אבא גוריו, הסטודנט למשפטים רסטיניאק, ווטרן המסתורי ועוד כמה אנשים "צבעוניים". אל אבא גוריו מגיעות לבקר מדי פעם שתי נשים יפות ומהודרות וזה מיד מעורר שאלות בפריז של המאה התשע-עשרה, כשנהוג אז להחזיק מאהבות מהודרות, אם אך יש את הממון הנדרש לכך, ונדרש הרבה ממנו. עושה רושם שלאבא גוריו כלל לא חסר הממון. כולם הרי יודעים שבעברו היה סוחר עשיר והיום הוא מוכן להסתפק בחדר עלוב ואפילו את ההבדל בטעם ארוחותיו אין הוא מכיר. אז מיהן הנשים המסתוריות?

עד מהרה מתברר שאותן נשים מהודרות הן בנותיו. אם כך, מדוע הוא מרופט ועלוב והן מהודרות?

מנגד מצוי הסטודנט הדלפון רסטיניאק, שמוצאו ממשפחה דרומית והוא הגיע לפריז ללמוד משפטים. בחור יפה ונמרץ הוא. סבור הוא שלימודי המשפטים יעניקו לו רוב טוב, אבל הדרך לשם ארוכה ומייגעת והוא אך רוצה לטעום מטעם האהבה והעושר של פריז. מפה לשם הוא מסתייע בקרובת משפחה פריזאית, אחת הנשים ההדורות והעשירות של פריז. היא פותחת לו דלתות, מארגנת לו הזמנות ומכאן הדרך ללבן של בנותיו של אבא גוריו קצרה, במיוחד לצעירה שבהן.

אבל לאחד הדיירים המסתוריים בבית הגב` ווקה של תוכניות אחרות לאז`ן רסטיניאק. ווטרן הוא אחד שידו בכל ויד כל בו. הוא רוצה שרסטיניאק יתחתן עם אחת מדיירות המעון, שהשמועה אומרת שתתעשר מאוד בקרוב.

הסיפור הולך ומסתבך, הסבירות למאורעות מתאדה, אהבות קמות ונופלות. עושה רושם שרסטיניאק נקלט בעינו של אבא גוריו, השם עליו את כל יהבו ומועיד אותו לבתו הצעירה דלפין. ווטרן המסתורי חושב אמנם אחרת, אבל בחיים, כמו בחיים, אין קיצורי דרך.

מהסיפור הזה, מסתבר, כולם יוצאים בשן ועין. העושר, של האחרים, הוא אך בעיני המתבונן, הזוהר זוהר למרחוק, מקרוב הוא רק חוטי זהב השזורים בשמלות נפוחות. אפילו ללוויה הגיע רק רסטיניאק, הישר היחיד בסיפור, שגם נשאר כך.

אבא גוריו הוא רק אחד מסדרת ספרי הקומדיה האנושית של בלזאק. לפחות בעברית אין עוד רבים שתורגמו, בניגוד לרבים שתורגמו מסדרת רוגון-מאקאר של זולא, ובצדק מוחלט.