אל ספריהם של אלי עמיר וסמי מיכאל התוודעתי מזמן, ספרים העוסקים ביהודי בגדאד טרם הקמת מדינת ישראל ומיד עם הקמתה, ועליית יהודי עיראק אליה.
הספר שלפני הוא מסוג הספרים הנכתבים בדר"כ כספרים אישיים לחוג משפחתו/ה ומכריו/ה של הכותב/ת. אלא שהספר עוסק בבגדד של המאה השש-עשרה, זו עיראק העות'מנית, וגם נמכר לקבל הרחב.
באוסף קצר של סיפורים מקסימים, אלה העוסקים בשורג'ה, הרובע היהודי בפרט ובגדד בכלל, אנו מקבלים את מרקם חייהם של היהודים ברובע הזה, יהודים העוסקים במסחר ובמלאכות שונות.
אפרים פריזד אינו סופר מקצועי, למעשה הוא מהנדס מערכות מידע. והרי מהנדס שמלאכה נוספת מחכה לו, באשר הכתיבה שלו מקסימה ממש.
הסיפור הראשון עוסק בסמחה, אשה שגורשה מבעלה באשר עקרה היא. המשך הסיפורים עוסק ברב פאשי, אלמן ככל הנראה, שחנות לו בשוק. חוץ מלמכור דברים, גם עצה באים לקבל ממנו. אבל משהוא עצמו נופל למשכב והחום לא עוזבו, מצב מדאיג לכל דבר ועניין, הרי זו סמחה הגרושה, העוסקת ביומיום בהכנת אוכל טעים ובריא לילדי הגנים, מכינה סיר ובו תבלינים להבראה ואוכל לנפש. הסיר מובא לרב פאשי, להשיב את נפשו. נפשו אכן שבה למקומה והוא גומל בטבעת נישואין לסמחה.
יופי של כתיבה.
ומשהו לימים טרופים אלה של קיץ 2025: "אין תואר הרבנות מכפר על הבטלנות." שישמע מי שצריך לשמוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה